jump to navigation

סגול הוא צבע החופש 26 במאי 2014

Posted by Keren Fite in משהו לקרוא, ספרות מתורגמת, ספרות ניגרית.
Tags: , , , , , , ,
add a comment

"בנסוקה התחיל הכל. הגינה הקטנה של דודה איפאומה ליד מרפסת הבית שלה בנסוקה היא שהתחילה לפוגג את הדממה. המרדנות של ג'ג'ה נראתה לי עכשיו כמו ההיביסקוס הסגול הניסיוני של דודה איפאומה: נדיר, ריחני, עם נימים של חופש, סוג אחר של חופש מזה שההמונים המנופפים עלים ירוקים שרו עליו בכיכר הממשלה לאחר ההפיכה – חופש להיות, לעשות"

Purple_Hibiscus "היביסקוס סגול" הוא ספר הביכורים של צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה. הספר מתאר את תהליך חניכותה והתבגרותה של קמבילי בת החמש-עשרה. קמבילי ואחיה ג'ג'ה גדלים בצל אביהם הנוקשה, המנהל את המשפחה ביד רמה, בהתאם לתפיסת עולמו חסרת הפשרות.

"דודה איפאומה אמרה פעם שפאפא הוא יותר מדי תוצר של הקולוניאליזם. היא אמרה את זה על פאפא בדרך מתונה, סלחנית, כאילו אין זו אשמתו, כמו שמדברים על אדם שמלהג מתוך קדחת מלריה"

קמבילי, המספרת את הסיפור מנקודת מבטה, עוברת תהליך שינוי בנוגע לאופן בו היא רואה את אביה ואת עצמה. תחילה קמבילי מעריצה את אביה הנוקשה. האב, קתולי אדוק, מאמץ לחלוטין את דרכי האדם הלבן ומתעקש לדבר אנגלית גם עם בני משפחתו. הוא סולד מדרכיה המסורתיות של ניגריה, ומכנה את אביו הזקן, השומר על האמונות העממיות, "כופר." כל סטיה מעקרונותיו הנוקשים של האב גוררת ענישה חמורה ואלימה, וקמבילי מתארת עולם מחניק של פחד ושתיקה.

האדם היחיד העומד מול יוג'ין, האב השתלטן והאלים, הוא אחותו, איפאומה: "דמיינתי אם קדמונית גאה, צועדת כברת דרך כדי להביא מים בכד חרס מעשה יד, מיניקה תינוקות עד שלמדו ללכת ולדבר, נלחמת מלחמות ובידה מצ'טות שהושחזו באבנים חמות משמש."

איפאומה הופכת למודל אותו כמהה קמבילי לחקות: "באותו לילה חלמתי שאני צוחקת, אבל הצחוק לא נשמע כמו הצחוק שלי, למרות שלא ידעתי בדיוק איך הצחוק שלי נשמע. זה היה צחוק גרוני, מתגלגל ומתפרץ כמו של הדודה איפאומה"

את צחוקה ואת קולה מוצאת קמבילי בנסוקה, בביתה של דודתה, איפאומה. בנסוקה מגלה קמבילי גישה נינוחה ומתונה יותר לחיים. למרות המחסור החומרי בנסוקה, בביתה של הדודה איפאומה מוצאת קמבילי צחוק ושירה, חירות מחשבתית וחמלה אנושית. איפאומה אינה דבקה בעקרונות, כמו יוג'ין, אביה של קמבילי, ורואה במרדנות דבר חיובי כל עוד היא נעשית במידה, "התרסה היא כמו מריחואנה – איננה דבר רע אם משתמשים בה נכון."

אדיצ'יה יוצרת הקבלה בין ג'ג'ה, אחיה של קמבילי, לבין המלך ג'ג'ה מאופובו שסירב למכור נשמתו לבריטים ולא התיר להם שליטה בכל המסחר. הבריטים הגלו אותו לאיי הודו המערבית, והוא מעולם לא חזר לממלכתו. בהתאמה לשמו, ג'ג'ה יהיה הראשון מבני המשפחה שימרוד באב ובעקרונותיו הנוקשים. נס המרד שיצית יתסיס את היחסים המשפחתיים ויסתיים באסון. ג'ג'ה ישלם בגופו ובחירותו את המחיר הכבד של השיחרור מהאב השתלטן.

עם התקדמות העלילה רגשותיה של קמבילי כלפי אביה משתנים. ההערצה המעורבת בפחד, מתחלפת בעצב ובכאב כלפי האב שעקרונותיו מובילים אותו להתנהגות מורכבת מלאת סתירות. יוג'ין מחלק צדקה בסתר לעניים ותומך במאבק האופוזיציה כנגד השילטון המסואב בניגריה, ובמקביל אותם עקרונות נעלים ונוקשים גורמים לו להיות אכזר ואלים כלפי ילדיו ואשתו: "כל מה שאני עושה אני עושה לטובתך," הוא אומר לבתו, שחווה את אהבתו ככוויה צורבת.

לא רק את קולה מוצאת קמבילי בנסוקה, אלא גם אהבה. אהבה בלתי אפשרית לאב אמאדי, הכומר הקתולי. אהבה זו, שנרמז עליה שהיא הדדית אך בלתי ממומשת, עוזרת לקמבילי למצוא את קולה, ובהמשך להגיע להשלמה עם הסתירות והכאב שבחייה: " איננו יריבים אלוהים ואני," היא אומרת לקוראים, "אנחנו פשוט חולקים. כבר אינני מתלבטת אם האהבה שלי לאב אמדי היא האהבה הנכונה. אני פשוט אוהבת אותו."

היביסקוס סגול, מאת צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה. תרגמה מאנגלית: ג'וד שבא. הוצאת מחברות לספרות, 2005.

מי את ילדת חצי-חצי? 12 במאי 2014

Posted by Keren Fite in משהו לקרוא, ספרות מתורגמת, ספרות ניגרית.
Tags: , , , , , , , , , , ,
1 comment so far

Icarus Girl ג'ס היא ילדת חצי-חצי: חצי בריטית, חצי ניגרית. ילדה בת 8 פקחית, רגישה ומלאת דימיון, שקוראת את שייקספיר וכותבת שירי הייקו. היא אינה מוצאת את מקומה בין ילדי כיתתה ומרגישה בודדה למדי עד שבביקור אצל משפחת אמה בניגריה היא פוגשת את טיטיולה. הילדה המסתורית שג'ס מכנה טילי-טילי הופכת לחברתה, אבל כשג'ס חוזרת אל שיגרת החיים בבריטניה אנשים סביבה מתחילים להיפגע באופן מסתורי. מתוך שברי אמירות וידיעות חלקיות טילי-טילי מזוהה בו זמנית כיציר דימיונה של ג'ס, אחותה התאומה או ישות מעולם הרוחות.

אירועי הספר "ילדת איקרוס" מתרחשים בסוף המאה העשרים, אולם לא מוגדר בו זמן התרחשות מפורש המעוגן באירועים היסטוריים. מתוך כך מתקיימים בספר שני מישורי מציאות. מישור ריאליסטי המוכר מחיי היומיום הנורמטיביים, ומישור הרוחות, מישור של מציאות מאגית המקימה לתחייה מסורות עממיות של שבט היורובה.

הדמויות ניצבות אל מול מציאות של כאב ואובדן בתוכה משמשת המציאות המאגית כביטוי לפחדים ולמשאלות, ובו זמנית כפוטנציאל לשיקום ולריפוי. בתחילת הסיפור ג'סי מבקשת לעצב את המציאות האמיתית והמדומיינת באופן שתיוותר מוגנת בעולם ללא כאב. אחת הדרכים למימוש משאלתה היא באמצעות עריכה מגמתית של ספרים:

ג'ס עשתה לעצמה מנהג לתקן ספרים שהכאיבו לה במיוחד; בספרים אחדים קרו לדמויות דברים רעים, לעיתים בדרך מכאיבה מאוד, שלדעתה לא היו הכרחיים, בייחוד בהתחשב בכך שהמצבים הללו היו ממילא בדיוניים. לפיכך היא נהגה למחוק משפטים ולעיתים פסקאות שלמות, ולהוסיף דברים משמחים יותר… נשים קטנות… [היה בין] ספריה המוערים ביותר.

יום אחד תפסה אותה אמא שלה בשעת מעשה ושאלה אותה בטון ספק משועשע, ספק נדהם: "מה גורם לך לחשוב שאת יודעת לספר סיפור טוב יותר מלואיזה מיי אלקוט?"

ג'ס לא ידעה מה להשיב לשאלה שנוסחה בצורה כזו, ומצאה את עצמה אומרת בהתרסה: "אז מה, זה לא סיפור כמו שצריך אם כולם אומללים. זה לא הוגן להכריח אותנו לראות איך אנשים סובלים ממחלות ומתרוששים ומאבדים את כל מה שהיה להם ומתים… ובת' כל כך נחמדה – מגיע לה שלואיזה מיי אלקוט תתייחס אליה יפה יותר!

אלא שההתמודדות עם החיים ומורכבותם היא בלתי נמנעת. מסגרת הריאליזם נמתחת על מנת להכיל מסגרת נוספת של מציאות מאגית, ובהמשך מתרחבת על מנת להכיל רבדים של משמעות רוחנית.

מעבר לסיפורה האישי של ג'ס, מוטיב התאומים, המסמן זהות חצויה, משמש כמשל לזהותם החצויה של הניגרים המהגרים המתגוררים באנגליה. הניתוק הפיזי מהמולדת מסמל גם אובדן של קשר רוחני והיעדר תחושת משמעות עמוקה לחיים. החיים באנגליה הם חיים של נוחות חומרית, שג'ס צריכה למצוא בהם משמעות ועומק משל עצמה.

ג'סי מרגישה את השינוי הממשמש ובא, חווה אותו כפיצול ומתנגדת לו. היא מרגישה כאילו היא נמתחת, כאילו זהותה המוכרת והבטוחה מאויימת: "אני לא רוצה להשתנות, להיות כזאת. אני לא יכולה להיות. זה יכול להכאיב."

הביקורים בניגריה מהווים זרז להעלאת תכנים מאתגרים ולא פתורים בזהותן של הדמויות. ג'ס מחוייבת להתמודד עם זהותה כילדת חצי-חצי, חצי לבנה חצי אפריקאית. המפגש עם טילי-טילי, ילדת הרפאים שהיא בו זמנית חברה קרובה וישות רפאים רודפת, גורם לעירעור קרקע המציאות ולחשיפתן של אמיתות כואבות מהעבר.

אולם החווייה הכואבת ביותר אינה חוויית הפיצול אלא האיום המענה שמא אין לה ארץ ואין לה בית: "תפסיקי לרצות להשתייך ילדת חצי-חצי. תפסיקי. אין שום דבר. יש רק אותי, ואני תפסתי אותך," מודיעה טילי-טילי לג'ס.

אם בתחילת הסיפור ג'סי מבקשת לעצב את המציאות האמיתית והמדומיינת באופן שתיוותר מוגנת בעולם ללא כאב, המציאות המאגית של רוחות המתים המגיעים ותובעים הכרה מאלצת אותה להכיר בכאב ולגלות בתוך עצמה את היכולת להתמודד עם השבר והאובדן.

ג'סי נאבקת לחזור מעולם הרוחות אל תוך גופה, בחזרה לעצמה: "הופ… קפצה, אל תוך בשרה הלא נכנע של טילי ששרטה בציפורניה את ישותה של ג'ס… וחזרה לתוך עצמה." כשהרוח פוגשת בחומר בהווה הנושם והקיים, ג'סי חשה כאילו היא מתעוררת ומתעוררת שוב ושוב.

ההכרה בכך שהצבת הזהויות הישנות בדיכוטומיה זו מול זו חוסמת יותר מאשר מאפשרת מחייבת את ג'ס לתווך בין מציאות משתנה לבין עולמות מדומיינים. בתהליך זה היא יוצרת דיאלוג המאפשר לה להגדיר מחדש את תשובותיה לשאלה "מי אני?" ולשלב בין ריאליזם לבין עולמות של מאגיה ורוח.

ילדת איקרוס, הלן אויימי. תרגם מאנגלית: אמנון כץ. הוצאת מטר, 2006. 317 עמ'.

 

המלחמה מכוערת מאוד: חצי שמש צהובה של צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה 12 בינואר 2014

Posted by Keren Fite in הסטוריה בראי הספרות, משהו לקרוא, ספרות מתורגמת, ספרות ניגרית.
Tags: , , , , , , ,
3 comments

"הדרום הלח היה מלא יתושים ואנימיסטים וערב רב של שבטים. שבט בני היורובה היה הגדול ביותר בדרום-מערב. בדרום-מזרח, בני איגבו התגוררו בקהילות רפובליקניות קטנות. הם היו מרדנים, ושאפתנים במידה מדאיגה. כיוון שלא המליכו על עצמם מלכים כפי שמכתיב השכל הישר, הבריטים מינו מתוכם 'צ'יפים מורשים' משום ששלטון עקיף זול יותר עבור הכתר. מיסיונרים הורשו לבוא ולאלף את הפגאנים, והנצרות והחינוך שהביאו איתם שיגשגו במקום. ב- 1914 איחד המושל הכללי את הצפון עם הדרום, ואשתו היא שבחרה את השם. כך נולדה ניגריה"

"חצי שמש צהובה" מספר את סיפורה של מלחמת האזרחים בניגריה. המלחמה, שנמשכה שלוש שנים, החלה ב 30.5.1967 והסתיימה ב 15.1.1970, גבתה קרוב לשלושה מיליון קורבנות, בעיקר כתוצאה מרעב ומחלות.

ניגריה היא איחוד מלאכותי של שלושה איזורים שונים מנטאלית. איזור הצפון מאוכלס ברובו על ידי בני שבט ההאוסה, מוסלמים בדתם בעלי משטר היררכי שהתאים לאינטרסים של השלטון הבריטי הקולוניאליסטי. איזור הדרום מאוכלס ברובו על ידי בני היורובה והאיגבו. ניגריה זכתה לעצמאות בשנת 1960. בשנת 1966 בעיקבות אי שקט פוליטי, הפיכות צבאיות וניסיון לרצח עם שכוון כנגד בני איגבו, הכריזו בני האיגבו בדרום-מזרח ניגריה כי הם מתנתקים מניגריה ומייסדים את ביאפרה כמדינה עצמאית. הדגל שנבחר למדינה החדשה מתאר שמש זורחת מתוך ים שחור, סמל לעתיד הזוהר החדש שצפוי לבני איגבו החופשיים.

התקוות הגבוהות התנפצו על סלעי המציאות האכזרית. מדינות שחורות רבות באפריקה חששו שביאפרה עצמאית תעודד יוזמות נוספות של פרישה. בריטניה ומדינות מערביות נוספות תמכו בניגריה כתוצאה מאינטרסים כלכליים. איזור ביאפרה היה עשיר בנפט ושילוב נפיץ של יריבות בין שבטים ואינטרסים כלכליים ופוליטיים מערביים ואפריקאים, הובילו למלחמת אזרחים עקובה מדם במהלכה הורעבו תושבי ביאפרה. השם ביאפרה הפך לשם נרדף לרעב ולסבל. אמהות העולם המערבי השבע הזהירו את ילדיהם שאם לא יאכלו כהלכה יראו כמו הילדים נפוחי הבטן מביאפרה.

שם הספר, "חצי שמש צהובה", לוכד את הדימוי הויזואלי של הדגל הלאומי שהתקיים במשך שלוש שנים, את התקוות השבטיות, ואת האכזריות, החמלה ומורכבות היחסים האנושיים שבאו לידי ביטוי במהלך מלחמת האזרחים.

half-of-a-yellow-sun מהלך האירועים מתואר משלוש נקודות מבט. אוגוו, נער מכפר עני העובד כמשרת אישי של מרצה באוניברסיטה; אולאנה, אשה צעירה שנטשה חיי עושר בלאגוס כדי לחיות עם מאהבה הכריזמטי; וריצ'ארד, אנגלי ביישן שמגיע לניגריה כדי לכתוב ספר ולהכיר את אפריקה ומתאהב באחותה התאומה של אולאנה. מלחמת האזרחים קורעת אותם זה מזה, ומשיבה אותם זה אל זרועות זה חבולים, כואבים ולמודי חוכמה שרק החיים במדינה שסועת מלחמה יכולים ללמד.

אולאנה וקאיננה, שתי האחיות התאומות, מייצגות את נפשה השסועה של ניגריה שעדיין מחפשת את זהותה. האחיות הן בנותיו של צ'יף ממונה שעשה את הונו מתוך ניצול עוולות הקולוניאליזם ושיתוף פעולה עם השחיתות השילטונית בניגריה שלאחר סיום השילטון הבריטי. שתיהן בעלות השכלה גבוהה, נשות העולם הגדול, ומייצגות את הריאליזם המערבי המפוכח. אולם, ככל שמתפתחת העלילה שתיהן מבטאות חוויית מציאות מאגית המביאה לידי ביטוי כמיהה שאינה ניתנת להבעה מילולית או לוגית, כמיהה שבאה לידי ביטוי בבני הזוג שהן בוחרות להן, בבחירותיהן הרות הגורל במהלך מלחמת האזרחים, ובגורל שמזמנת להן המציאות.

ברובד הגלוי הספר הוא רומן היסטורי ריאליסטי המבוסס על הסיפורים ששמעה הסופרת, צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה, מהוריה ועל ספרי זיכרונות המתעדים את תקופת המלחמה. ברובד הסמוי הספר משלב את מיתוס האביקו (במיתולוגיית שבט היורובה) או האובנג'ה (במיתולוגיית שבט האיגבו), ילד החלום המתקיים בו זמנית בשני מישורי קיום, ישות המצויה בשני עולמות.

המציאות אותה מתארת אדיצ'י ב"חצי שמש צהובה" היא מציאות חיי היום יום. פרטי החיים של שיחות קטנות, עזרה הדדית, מאכלים, צמחי גינה, שיחות בין חברים. יחסים אנושיים הנרקמים ונפרמים, לעיתים נושאים באומץ במכות החיים ויכולים להם, לפעמים נשברים תחת העומס של הסבל. איש אינו יוצא נקי מזוועות מלחמה האזרחים, ויחד עם זאת איש אינו אשם. גדולתה של אדיצ'יה היא בתיאור המצב המורכב, ציור תמונה רגישה של סבל, כאב ורגעים של אושר. הקורא אינו מתבקש לשפוט או להצביע על אשמים, אלא להיות עד לסבל האנושי ולעוולות שגורמים בני אנוש זה לזה בשם אידיאולוגיה ותאוות בצע. כפי שנהג לומר אביה של אדיצ'יה: אגהה אג'וקה, המלחמה מכוערת מאוד.

צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה, חצי שמש צהובה. הוצאת מחברות לספרות. מאנגלית: יעל אכמון. 508 עמודים

*

בשנת 2013 הופק סרט בהתבסס על ספרה של נגוזי. זהו סרט הבכורה של הבמאי הניגרי ביי בנדלה (Biyi Bandele), ותנדי ניוטון משחקת בתפקיד אולאנה. “הייתי צריך לבצע כמה החלטות קשות בזמן שכתבתי את התסריט, ונזקקתי לשנים מספר כדי להגיע לתוצאה ממנה אהיה מרוצה,” סיפר בנדלה בראיון ל- CNN. עיכוב נוסף נבע מהעובדה שבנדלה חיכה להסכמתה של תנדי ניוטון לשחק בסרט: “פשוט הרגשתי שהיא תהיה מושלמת לתפקיד, אבל נאלצתי לחכות כמה שנים עד שהיא תשתכנע”

זה הטריילר של הסרט