jump to navigation

מי האגם רק נראים שלווים: ביקורת על הסרט מוקה 31 באוקטובר 2016

Posted by Keren Fite in ביקורת סרטים, דרמה.
Tags: , , , ,
add a comment

הסרט "מוקה" נפתח ברצף של צילומים מהודקים, מלאי פעולה ומעטים בדיאלוג, מתוכם נדרש הצופה לדלות משמעות. סצנת הפתיחה מפגישה אותנו עם אישה המכה בראשה בחלון, ובהחלטה של רגע, נמלטת מאישפוז בבית חולים. אט אט אנו לומדים כי בנה של דיאן, לוק, נהרג בתאונת פגע וברח כשחזר הביתה משיעור מוזיקה. תחילה, דיאן הלומת צער. אולם, עם היציאה מבית החולים היא מסרבת להשאר פאסיבית. היא רוצה תשובות. היא רוצה לדעת מי הרג את בנה, ואין לה כוונה לחכות לחקירת המשטרה.

דיאן נפגשת עם בן-זוגה כדי לקחת את הטלפון הסלולרי של בנה. "הייתי צריך לבטל את הקו," הוא אומר לה, "אבל לא יכולתי לעשות זאת." בהמשך, דיאן נפגשת עם בלש פרטי ששכרה כדי לקדם את החקירה. הוא מספר לה שאיתר שלוש מכוניות באיזור שמתאימות לתיאור המכונית שהיתה מעורבת בתאונת הדרכים של בנה. "את צריכה לתת את המידע הזה למשטרה," הוא אומר לה. אולם, היא לוקחת את הדף, ויוצאת לדרך לבדה.

דיאן (עמנואל דבו) יוצאת לחפש את מכונית המרצדס בצבע מוקה שפגעה בבנה. לאורך הסרט, היא לבושה במעיל צבאי ירוק. כמו דיאנה, אלת הצייד במיתולוגיה היוונית, היא יוצאת לחפש נקמה וצדק. כשהיא מגלה את מריאן (נטלי ביי) ובן זוגה, היא יודעת שמצאה את האשמים בתאונה.

התעלומה המובילה את הסרט, נפתרה לכאורה. אולם, דיאן לא מעבירה את הפרטים למשטרה. במקום זאת, היא נשארת בעיר הכפרית הקטנה ומתחילה להתיידד עם מריאן. ליבו של הסרט אינו הסיפור הבלשי של איתור מכונית המוקה, המעניקה לסרט את שמו, אלא הדרמה הפסיכולוגית המתפתחת במפגש בין דיאן לבין מריאן.

moka 2016

במאי הסרט, פרדריק מרמו, עיבד את הרומן "מוקה" של טטיאנה דה רוניי, מחברת "המפתח של שרה", שעובד גם הוא לסרט. מרמו מתמקד בחלק קטן מעלילת הרומן, ומעביר את המיקום הגיאוגרפי של האירועים מפאריז וביאריץ ללוזאן ואויאן. המסע של דיאן מלוזאן לאויאן, מעבר לאגם ז'נבה המכוסה בערפל, מוסיף מימד ויזואלי לאי-הוודאות, לכאב ולסערה הרגשית עמם מתמודדת דיאן. "מי האגם נראים שלווים," אומר וינסנט לדיאן, בזמן שהם נוסעים במעבורת על פני האגם. "למעשה, הם מסוכנים מאוד," הוא מוסיף, "בכל שנה טובעים פה אנשים."

עלילת נקמה מאפיינת גברים פגועים. אישה היוצאת למסע נקמה נתפסת כיציבה פחות, אולי משוגעת. היפוך התפקידים המגדריים מעלה שאלות מאתגרות. דיאן יוצאת למסע במטרה לנקום במי שהרגו את בנה. במהלך המסע, היא פוגשת ומכירה את האישה אותה היא מאשימה ברצח בנה. היא מגלה את המורכבות והאנושיות שבמריאן. באופן בלתי צפוי, היא מזדהה איתה, ונקשרת אליה רגשית. מה שמתחיל כמסע השרדות של חיפוש אחר האמת, מפגיש את דיאן עם צדדים אפלים באישיותה. הנקמה מאפשרת לדיאן להאחז בחיים, בשלב הראשון. אולם, בהמשך, דיאן נדרשת להחליט מה לעשות עם האמת שגילתה. בהדרגה, דיאן מכירה מחדש את בנה ואת עצמה, מוצאת משמעות במה שאבד, ומצליחה לבחור מחדש בחיים.