jump to navigation

מדע ואחריות חברתית בסדרת הארי פוטר 16 בספטמבר 2008

Posted by Keren Fite in משהו לקרוא, ספרות לבני נוער.
Tags: , , ,
2 comments

סדרת ספרי הארי פוטר מעלה בדימיוננו עולם של קסם והרפתקאות. אלא שהסופרת ג'יי קיי רולינג עשתה יותר מאשר לייצר סדרה חדשה של רבי מכר. עולם הקוסמים בו מתבגר הארי פוטר, תוך מאבק עוצר נשימה על חייו, מקפל בתוכו ביקורת על מוסדות חברתיים ביחד עם כמה אמירות מעניינות על סמכות, לימודי מדע, ואחריות חברתית.

זמן קצר לאחר לידתו הופך הארי פוטר למושיע העתידי של עולם הקוסמות. הילד ששרד את קללת אבדא קדברא האכזרית של וולדמורט, הופך כמעט בעל כורחו לנושא הדגל של מלחמת הטוב ברע. אלא שככל שהארי מתבגר, וככל שספרי הסידרה מתפתחים והופכים מורכבים יותר, כך מתגברת סלידתו של הארי כלפי העולם שהוטל עליו להושיע.

המציאות אליה גדל הארי הינה מורכבת וחסרת וודאות. דרכם של המבוגרים להתמודד עם מציאות זו היא על ידי ייצור חוקים ותקנות נוקשים המכבידים יותר ויותר על מי שממשיך להתעקש להפעיל שיקול דעת עצמאי ולפעול בשם ערכי מוסר וצדק. החל מהספר הראשון הארי מפר את כללי בית הספר בו הוא לומד, ובהמשך יוצא כנגד חוקי עולם הקסמים. במקביל, דימויו הציבורי ומעמדו החברתי מתדרדרים מהערצה כלפי הילד המהולל, ששרד התקפה אכזרית של נציג הרשע עלי אדמות, לזילזול, השמצה ורדיפה כלפי מי שנתפס כפורע חוק וכסכנה מיידית שיש לחסלה.

עבור הארי, המגיע להוגוורטס אחרי שנים של דיכוי בבית משפחת דארסלי, בית הספר לקוסמים נחווה, בשלב ראשון, כמקום של ידע ושיחרור. אולם הידע הנלמד בהוגוורטס הינו חלק ממערכת היררכית וסמכותית, שאינה בהכרח מעודדת חשיבה עצמאית או משחררת מתלאות הקיום האנושי. הלימודים מתייחסים לכישוף כאל מדע, מפרקים אותו לתחומי מומחיות מובחנים ולמיומנויות טכניות. התלמידים מצויידים בארגז כלים בסיסיים למכשף (שיקויים, תורת הצמחים, טיפול ביצורים קסומים), ובמיומנויות שליטה בשרביט ובשפת הכשפים (הגנה בפני אמנויות הרשע, קמעות, שינוי צורה). אין בהוגוורטס לימודים המשתייכים לתחום מדעי הרוח (ספרות, שפות, מוסיקה, ציור), לימודי ההיסטוריה מוגבלים ללימודי ההיסטוריה של הכישוף, וחיי התרבות של התלמידים מתמצים בביקורים בבתי קפה ובשיחות ליד האח.

אלא שרולינג אינה יוצאת כנגד המדע בכללותו. הטענה העולה מסדרת "הארי פוטר" היא שמדע המכמת את הידע ללא כל טיפוח של אחריות חברתית, וחברה הנשלטת על ידי שיח של כח ושליטה, מהווים קרקע פוריה לצמיחתם של רשע ואומללות. במובן זה בית הספר אינו שונה מהמציאות הסובבת אותו, והחיים בו מוכתבים על ידי חוקים ומנהגים נוקשים. ב"מסדר עוף החול" אויביו הגדולים של הארי פוטר הם קורניליוס פאדג' ודולורס אומברידג', המגוננים בדבקות על החוק, גם כשהחוק אינו משרת דבר זולת שאפתנותם ופחדיהם. לעומתם, אלדוס דאמבלדור, שמעשיו משמשים השראה חינוכית לתלמידו פורע החוק, מלמד את הארי כי כאשר החוק מתנגש עם עקרון של צדק והגינות, יש להפר את החוק.

בהתאמה לעקרונותיו, ב"אסיר מאזקבן" דאמבלדור נותן בידי הארי וחבריו את הכלים להפרת הכללים של משרד הכשפים, ולשיחרורו של סיריוס בלק. שיתוף הפעולה בין המנהל לבין תלמידיו החתרניים הופך מוצדק לאור העובדה כי הקשר בין החוק לבין הצדק מקרי בהחלט. ב"חדר הסודות" האגריד נשלח לכלא אזקבן ללא משפט משום שמשרד הקסמים נדרש להוכיח שהוא פועל להגנת הציבור. בהעדר האשם האמיתי, נשלח אדם חף מפשע אל הכלא. באותו אופן סיריוס בלק נשלח אל הכלא ללא משפט, כחלק ממאבק עיוור באוכלי המוות. השימוע המשמעתי שנערך להארי פוטר ב"מסדר עוף החול" רק מוכיח את הדבקות בסדר ובמשמעת על חשבון הצדק והאמת.

ההתנהלות בכלא הקוסמים אזקבן מוסיפה וממחישה את אכזריותם של מוסדות השילטון ואת העדר הצדק. בשונה מבתי הכלא של המוגלים, המסתפקים בשלילת חירותו של אדם שביצע פשע, באזקבן שוללים גם את זיכרונותיהם המאושרים של האסירים ואת שמחת חייהם. הסוהרסנים, שותפיו לשעבר של וולדמורט, מופקדים על שאיבת הרגשות של האסירים וגוזרים עליהם חיי דיכאון וסבל.

למרות האלמנטים הפנטסטיים הקיימים בסדרת "הארי פוטר", רולינג נמנעת מליצור עולם מקביל המנותק ממציאות החיים של הקוראים. אין בכישוף בהוגוורטס שום דבר רוחני המשחרר את האדם ממציאות חייו. על התלמידים בהוגוורטס נאסר לבצע קסמים מחוץ לבית הספר, ויכולת הכישוף אינה פוטרת את הקוסמים מהצורך להתמודד עם תלאות החיים. "מדוע ישנם קוסמים עניים?" שאל קורא בן 12 והוסיף "מדוע רון לא מכשף את הגלימה שלו כדי שתראה חדשה ולא מרופטת, זה צריך להיות קסם פשוט, לא?". אלא שזו בדיוק הנקודה. הכישוף אינו משנה את טבע האדם או מקל על הארי וחבריו לבחור בחירות מוסריות. רולינג מתייחסת לכישוף כאל מדע, ובאמצעותו בוחנת את הקשר שבין מדע לבין מוסר, מתוך מטרה להדגיש את חשיבותה של בחירה חופשית ואחריות חברתית.

מ"בובה" למדענית 7 ביוני 2006

Posted by Keren Fite in פמיניזם בנעלי בית.
Tags: , , , , , ,
11 comments

אחרי שנים של לימודי תאוריות פמיניסטיות, אמהות לבן ולבת היא תרגול יום יומי של גישור בין תיאוריה לבין מעשה. מודעות לציפיות החברתיות שמגדירות את תפקידי המגדר, ולתסריטים התרבותיים שמנהלים את חיינו אם נרצה או לא נרצה, מצד אחד, תוך ניסיון ליצור שינוי תודעתי והתנהגותי, מצד שני.

כשלוחם-האור חוגג יום הולדת הוא מקבל משחקים חינוכיים למיניהם, מרכישת קריאה ועד תרגול חשבון, או לחילופין, כלי משחית מגוונים הכוללים לוחמים וכלי נשק שונים ומשונים. "אחר כך", אני חושבת בעצב, "יטענו שבנים הם אלימים מטבעם".

מלכת-השמים, לעומתו, מקבלת חרוזים, סרטים לשיער, ערכת איפור (ליום הולדת ארבע!), ובובות מכל הסוגים. "ואז", ממשיך לדבר בתוכי הקול הקטן, "יאמרו שבנות הן גנדרניות, שטחיות ומתעניינות רק במראה שלהן, ולא בלימודים".

כשסבא-של רוצה להסביר דבר מה הנוגע למגנטיות, לגוף האדם או לכוכבי השמים, הוא מזמין את לוחם-האור להרצאה כולל הדגמות. כשהוא רוצה חיבוק הוא מתכרבל עם מלכת-השמים. כששאלתי בעדינות למה אינו מזמין גם אותה לשיחה על מטוסים, הוא טען שהיא "לא מתעניינת". והקול הקטן הוסיף, "ובעוד שנים יטענו שאין לה תפיסה מתמטית וחוש הנדסי", וכי איך היא תפתח תפיסה מתמטית וחוש הנדסי אם מעודדים אותה לשחק בבובות?

היה לי ברור שאיש לא יודה לי על נאום חוצב להבות בנוגע להתניות חברתיות, ולאופן בו הן יוצרות הבדלים בין גברים לבין נשים. בהחלט יתכן שבכלל לא יבינו על מה אני מדברת, כי הרי "זה טבעי". עם כל ההבנה לתסכול העומד מאחורי הצעקנות המיוחסת לפמיניסטיות, מי שרוצה שיקשיבו לה, מוטב לה לדבר ולא לצעוק. או, טוב יותר, מוטב לה לעשות.

אז החלטתי לעשות מעשה. בשבת הזאת, כשהזמינו את לוחם-האור להדגמה חיה של מגנטיות וכוח חשמלי, שאלתי את מלכת-השמים "גם אנחנו רוצות לשמוע, נכון ?". לאור העובדה שבגיל הזה כל מה שאמא עושה הוא מעניין, זכיתי לתגובה נלהבת, והצטרפנו אל הבנים.

סבא דיבר רק אל לוחם-האור, בלשון זכר. תוך כדי ההדגמה, פצחתי בהשתפות פעילה. "בואי נראה איך זה עובד", הצעתי, ומלכת-השמים הצטרפה בחדווה, רדפה מגנטים ויצרה מתח חשמלי. "אתה רואה", אמרתי לסבא בשקט, "היא מתעניינת, אולי תסביר לה בלשון נקבה?". בפעם השלישית, בערך, המסר עבר. קשה מאוד לשבור תבניות של הרגל.

"כשאגדל אני רוצה להיות מדען", הצהיר לוחם-האור וגרם לסבא פרץ של נחת. "ואת", שאלתי, "את רוצה להיות מדענית?". עוד לפני שמלכת-השמים הספיקה לענות, סבא הצהיר בחיוך גדול, "לא, היא בובה".

"היא לא בובה, היא ילדה", אמרתי בחינניות, בולעת את שאגות המלחמה, "ויש הרבה נשים מדעניות", הוספתי. ואז שאלתי, "אתם יודעים שאת המחשב עליו אתם עובדים היום, פיתחו מתמטיקאיות בזמן מלחמת העולם השניה?".

אחר-כך, כשסבא קרא סיפור והסביר על מערכת השמש, שוב בלשון זכר, שמעתי את מלכת-השמים נוזפת בו, "סבא, תדבר גם אלי, גם אני רוצה לשמוע".

ככה הופכת בובה למדענית.

עוד בנושא:

המתמטיקאיות שתכנתו את המחשב הראשון