הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית

פרשת דברים: ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו 2 באוגוסט 2014

פרשת דברים היא פרשת השבוע הראשונה בספר דברים. זהו הנאום הראשון, בסדרה של נאומים, אותם נושא משה לפני מותו. באופן מפתיע, מונה משה בנאומו רשימה מגוונת של עמים שכבשו חלק זה או אחר של ארץ ישראל, אך נעלמו ממנה כליל: האֵמִים, הרפאים, החֹרִים, הזמזֻמים, העוִים והכפתורים, כולם בזמן זה או אחר היו שועי הארץ ואדוניה, השמידו את עמי הארץ והטילו חיתתם עליהם.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אַל-תָּצַר אֶת-מוֹאָב, וְאַל-תִּתְגָּר בָּם, מִלְחָמָה:  כִּי לֹא-אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ, יְרֻשָּׁה–כִּי לִבְנֵי-לוֹט, נָתַתִּי אֶת-עָר יְרֻשָּׁה. הָאֵמִים לְפָנִים, יָשְׁבוּ בָהּ–עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם, כָּעֲנָקִים. רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף-הֵם, כָּעֲנָקִים; וְהַמֹּאָבִים, יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים. וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים, לְפָנִים, וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם, וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם:  כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ, אֲשֶׁר-נָתַן יְהוָה, לָהֶם.

וְקָרַבְתָּ, מוּל בְּנֵי עַמּוֹן–אַל-תְּצֻרֵם, וְאַל-תִּתְגָּר בָּם:  כִּי לֹא-אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹן לְךָ, יְרֻשָּׁה–כִּי לִבְנֵי-לוֹט, נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה. אֶרֶץ-רְפָאִים תֵּחָשֵׁב, אַף-הִוא:  רְפָאִים יָשְׁבוּ-בָהּ, לְפָנִים, וְהָעַמֹּנִים, יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים. עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם, כָּעֲנָקִים; וַיַּשְׁמִידֵם יְהוָה מִפְּנֵיהֶם, וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם. כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו, הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר–אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת-הַחֹרִי, מִפְּנֵיהֶם, וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים, עַד-עַזָּה–כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר, הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם (דברים א, ט-יב; יט-כג)

אולם, מסתבר שאדוני האתמול הם הנעלמים של המחר. כל העמים הללו שמזכיר משה נעלמו מעל פני הארץ, נכבשו ופוזרו, ועמים אחרים (מואב, עמון ואדום, להם הובטחה חלקה בארץ ישראל) כבשו וגירשו אותם. מה הטעם להזכירם בנאום משה?

בפירוש רש"י לספר בראשית, מסביר רש"י: ומה טעם פתח בבראשית? משום – "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" (תהלים קיא ו) … שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים"; הם אומרים להם: "כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" (רש"י בראשית, פרק א´ פסוק א´).

על כך מפרש פרופ' ישעיהו לייבוביץ: כל הארץ (ובמובנה הרחב, העולם) שייכת לה', וכל עם היושב בארץ מסויימת עושה זאת ברצון ה' ואין לו כל זכות או בעלות על ארצו. בשונה משאר העמים להם הובטחה חלקה בארץ (אדום, מואב ועמון), הרי שההבטחה לעם ישראל כרוכה בתנאי של עבודת ה'. הברית בין ה' לבין העם אינה ברית חינם, אלא יש לה תנאי והוא עבודת ה'.

לפי פרשנותו של לייבוביץ, על עם ישראל הוטלה החובה והאחריות המיוחדת למעשיו. מחובתו לעשות מעשים טובים, כי ה' רואה בו אחראי למעשיו, עוד יותר משהוא רואה עמים אחרים אחראים למעשיהם. כלומר, הברית עם אלוהים היא אחריות שדורשת יותר ואין בה מתן רשות לעשות כל מה שיעלה על דעתנו בשם ה'.

שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים

התשובה לשאלה מהי עבודת ה' ראויה טמונה בדברי הנביא ישעיהו. בנבואת חזון (ההפטרה לפרשת דברים) מתאר ישעיהו מציאות חברתית בה בעלי הכח והשררה מנצלים לרעה את החלשים והנזקקים: כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים–כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם (ישעיהו, א, כב-כג).

החורבן נובע מהשחיתות והניצול החברתי, ולא משום שהעם מתרשל בפולחן ובסגידה לה': וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם–גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ:  יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ. רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ–הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי:  חִדְלוּ, הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה (ישעיהו, א, טו-יז).

ארץ ישראל עברה ידיים רבות, וסיפורה הוא סיפור של כיבוש וחורבן, שיבה ובניה מחדש. עלינו לשאול עצמנו איזה עתיד אנו מבקשים עבור בנינו ובנותינו. צה"ל הוכיח שוב ושוב את כח ההרתעה של ישראל, אך הניצחון האמיתי אינו מצוי בשדה הקרב אלא בשולחן הדיונים.

כשיסתיים מצעד הגנרלים, כשישקוט רעם התותחים, אנו נאלץ להתמודד עם החורבן, העוול והשחיתות. זו תהיה השעה לחמלה, לבניה ולתקומה. ומוטב מוקדם ממאוחר.

התמונה: (Jeremiah’s Lamentation, Chagall (1956

עוד בנושא:

חלון אפשר לתקן אבל לא חיים של ילד: רשימה משנת 2012 על מבצע עמוד ענן עצוב לגלות עד כמה אנו ממשיכים להיות נתונים במלחמת התשה

להרבות טוב למען יבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם 5 באוקטובר 2011

יום הכיפורים מתקרב ואיתו חשבון נפש. נדמה שכל עניין חשבון הנפש הוא דבר מה שאדם מבצע בינו לבין עצמו, מעין דיבור אישי בינו לבין אלוהיו, כי הרי ביום הכיפורים נחתמים הגורלות "מי לחיים ומי למוות". אלא שבהפטרה לקריאה בתורה ביום הכיפורים אנו קוראים בישעיהו נ"ח, ובקריאה זו יש אבחנה משמעותית בין עשייה לנפשי ולביתי, לבין עשייה חברתית.

נבואת ישעיהו בפרק נ"ח ניתנת בזמן שיבת ציון, כאשר העם מתמודד עם הקושי והאתגר של בניית הארץ. מתוך הקושי הגדול העם שואל לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע? הנה אנו מתאמצים, ומענים גופנו בצום ונפשנו בתפילה, אך התשובה לה אנו מצפים לא מגיעה, הקושי נותר קושי ואין לנו הקלה. הנביא עונה הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע… הֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ–יוֹם עַנּוֹת אָדָם, נַפְשׁוֹ? אתם טועים לחשוב שהצום הזה של סיגוף הגוף ועינוי הנפש, הוא הצום היוצר תיקון. בפסוקי ההמשך ישעיהו מבחין בין העשייה הטקסית של הפולחן המוכר של יום כיפור, עינוי הגוף, צום ותפילה, לבין עשייה שמרבה טוב בעולם:

הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ–פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת:  כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.

ישעיהו יוצר אבחנה בין צום שנעשה מתוך ראייה חשבונאית-אנוכית, בו האדם צם כדי לקדם את עצמו ואת ענייניו, כדי להקל על סבלו, לבין צום שנעשה מתוך דאגה לחברה הסובבת את האדם: מתן בית לעני, אוכל לרעב, בגד לנזקק. מזכיר לכם משהו?

וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם

ישעיהו מדבר על דאגה לסביבה האנושית, והדיבור הוא בפעלים שמעידים על עשייה מתמשכת: פתח, התר, שלח, נתק, פרוס, הבא, ראה ואל תתעלם. ישעיהו מדבר על אחריות היחיד לזולת, על עשייה שאינה רק טקס אלא התבוננות פעילה, זיהוי צרכים ומתן מענה.

החיבור להפגנות למען צדק חברתי כמעט מתבקש. במעגלי הדיונים שהתקיימו בהמשך להפגנות עלתה הכמיהה לתחושה של קהילה, עזרה לזולת והדדיות חברתית. כי המחאה החברתית שקוראת למדינת רווחה ולצדק חברתי, משמעה לנהוג בהגינות בעובדים, ובמקום להעשיר עוד את העשירים, לפזר ולבזר את השפע בין כלל שכבות האוכלוסיה.

למען יבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם

בנבואתו מדבר ישעיהו בעיקר על דאגה לסביבה האנושית. אלא שניתן לפרש את מנהג יום הכיפורים בישראל כדרך שיש בה גם דאגה לסביבה. למשך יממה אין תחבורה ציבורית ופרטית וזוהי הקלה של הזיהום הסביבתי. משום שאיננו נוסעים אנו מבלים בביתנו ובתוך הקהילה הקרובה: רוכבים על אופניים, שהם כלי תחבורה שקט שאינו מזהם את הסביבה, לא משקיעים את זמננו בקניות, ובכך מפחיתים מעט את צרכנות היתר שגם היא בין הגורמים המרכזיים לזיהום כדור הארץ. ולמה לצמצם עשייה טובה זו ליום אחד בלבד?

ומתוך המקום השקט הזה של שיחה עם שכנים ובני משפחה, הרשו לעצמכם לחזור ולו לרגע לחיים של פשטות וראיית הזולת, וחישבו מה תעשו אתם כדי לקדם ערכים של צדק, שיוויון, עבודה ואחווה, למען יבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם.

ולמי שזקוק לעוד קצת השראה לעשייה, הנה דברים שאמר יאנוש קורצ'ק בתוכנית הרדיו שלו ששודרה בשנות השלושים של המאה העשרים:

חָיִיתָ – כַּמָּה חָרַשְׁתָּ,
כַּמָּה כִּכָּרוֹת לֶחֶם אָפִיתָ,
כַּמָּה זָרַעְתָּ,
כַּמָּה עֵצִים נָטַעְתָּ,
כַּמָּה לְבֵנִים הִנַּחְתָּ לְבִנְיָן
בְּטֶרֶם תֵּאָסֵף אֶל עַמְּךָ,
כַּמָּה כַּפְתּוֹרִים תָּפַרְתָּ,
כַּמָּה הִטְלֵאתָ, אִחִיתָ,
לְמִי הֶעֱנַקְתָּ מֵחֻמְּךָ,
בְּמִי כּוֹשֵׁל – תָּמַכְתָּ,
לְמִי הוֹרֵיתָ דֶּרֶךְ בְּלִי לִתְבֹּעַ
הַכָּרַת טוֹבָה וּמַתָּן פְּרָס.
מַה הַתְּרוּמָה שֶׁתָּרַמְתָּ,
אֶת מִי שֵׁרַתָּ?