jump to navigation

עשה את הדבר הנכון, ולך לאבדון: על יצירותיו של יונתן פיין 25 בפברואר 2015

Posted by Keren Fite in ספרות מקור.
Tags: , , , , ,
add a comment

יונתן פיין הוא נכדו של המשורר אלכסנדר פן (1906-1972). בנה של המשוררת זרובבלה ששונקין (1929-2004), בתו הבכורה של אלכסנדר פן מנישואיו הראשונים לאיזבלה (בלה) דון.

בתחילת דרכו הספרותית פירסם סיפורים קצרים ב"עיתון 77" וב"מאזניים". בהמשך פירסם שלושה ספרים: מריו רץ רחוק : סיפורים (2001), והגדולה שבהן היא האהבה, או, המנולטינה של פטיצ'יקה : רומן (2003), ו-על שלושה גשרים (2005).

ספריו עוסקים בהוויה הישראלית על גווניה השונים, תוך התמקדות במלחמה כחוויה מכוננת בהבניית ובשבירת הזהות הגברית הישראלית.

"והגדולה שבהן היא האהבה" מרחיב את היריעה ובוחן את הזהות הישראלית הנשית והגברית, ומתבונן בעין ביקורתית בזהויות הנורמטיביות המקובלות. מלחמת לבנון עוברת כחוט השני בסיפוריו הקצרים ובספריו. המלחמה מוצגת מתוך פרספקטיבה טרגית-אירונית המראה את הגיבורים כמי שנלכדים בעל כורחם בסיטואציות בהן אין בחירה ברורה בין טוב לרע, אלא בין מנעד רחב של גווני אפור.

Fine Mario בכתיבתו של פיין ניכרת השפעה של ארנסט המינגווי, אליו מופיעות אלוזיות בחלק מהיצירות. שישה מתוך תשעת הסיפורים בקובץ "מריו רץ רחוק" עוסקים במלחמת לבנון, ומצביעים על הגיחוך ועל חוסר התוחלת שבמלחמה. גיבוריו של פיין מזכירים את גיבוריו של המינגווי בכך שמודל הגבריות הכוחנית עימו הם מגיעים אל ההוויה הצבאית, מוצא עצמו מובס שוב ושוב אל נוכח מציאות מלחמתית אכזרית בה הניסיון לעשות את הדבר הנכון מוביל לאבדון. בנוסף, בדומה ל"וזרח השמש" של המינגווי, פיין משווה בין מלחמת לבנון לבין מלחמת השוורים: ב"המטדור האבוד של אנחלס" חייל ישראלי שמאבד את שפיות דעתו במהלך המלחמה מציג מופע גרוטסקי של מלחמת שוורים נוכח החיילים הסורים הנדהמים; חלק משמעותי מהאירועים ב"והגדולה שבהן היא האהבה" מתרחשים בפמפלונה, זירת מלחמות השוורים המיתולוגית.

הגאולה האישית של הגברים נפגעי המלחמה מצויה במישור הבין-אישי: בחברות בין גברים ובנאמנותם של הלוחמים זה לזה, ובמרחב הזוגי בין גברים לבין נשים. מעבר לשימוש המטאפורי במלחמת השוורים, כתיבתו של פיין מושפעת גם מסגנון הכתיבה של סופרים דרום-אמריקאים. בכל יצירותיו, וביחוד בספר "על שלושה גשרים", הגחכת המלחמה מתבצעת באמצעות קטעי תיאורים קומיים הגובלים בהזייה המתכתבים עם ז'אנר הפנטסיה הריאליסטית.

הזהות הגברית הישראלית הנורמטיבית נבחנת גם מתוך פרספקטיבה היסטורית רחבה המעמתת בין דימוי "היהודי החדש" לבין "היהודי הגלותי", למשל בסיפור "המערבל", המתאר את ראשית ההתיישבות בעמק יזרעאל. הנורמה של הגבריות הכוחניות הנלחמת על חייה מתוך חרדה קיומית של "אין ברירה" נבחנת גם מתוך התבוננות מחדש בסיפורי שואה וגבורה, כדוגמת סיפור חייו של דוד גיטלין הנשזר באופן גורלי בסיפורי הדמויות המרכזיות ב"על שלושה גשרים".

ביצירותיו מצביע פיין בצורה ישירה על חוסר התוחלת שבמלחמה, ועל הסבל הנורא הנגרם כתוצאה מהחיים על החרב. מעבר לכך, התחושה העולה מחלק מיצירותיו של פיין היא כי השיחרור מהסבל אפשרי רק מתוך בריחה אל מחוזות גיאוגרפיים או היסטוריים אחרים. אולם, בשונה מהספרות הפוסט-מודרניסטית המפרקת את הנאראטיב הציוני, מיצירותיו של פיין עולה כי הביקורת והבריחה הן הקלות לרגע, ועל הגיבור לשוב ולחיות בתוך הכאן ועכשיו של ישראל, על המורכבות והכאב שקיום שכזה מחייב.

אני אשוב צְמוּאה בתוך סופת מדבר: על יצירתה של זרובבלה ששונקין 18 בפברואר 2015

Posted by Keren Fite in נשים בהיסטוריה, סיפורי נשים.
Tags: , , , , ,
4 comments

זרובבלה ששונקין (1929-2004) היא משוררת ופזמונאית. ילידת תל-אביב. בתו הבכורה של אלכסנדר פן (1906-1972) מנישואיו הראשונים לאיזבלה (בלה) דון.

בוגרת מחזור ל"ו (תש"ח) בגימנסיה הרצליה, תל-אביב. שימשה כקשרית ב"הגנה". היא שהעביר את הפקודה לפיצוץ הגשרים ב"ליל הגשרים" ערב מלחמת השיחרור. בזמן מלחמת העצמאות שירתה בלהקת "החישטרון", הלהקה הצבאית הראשונה, יחד עם יפה ירקוני.

Zerubavela Sheshonkin 48 Hours זמן קצר לאחר המלחמה שיחקה בתפקיד אחות בבית חולים "הדסה" בירושלים הנצורה בזמן מלחמת השיחרור בסרט "ארבעים ושמונה שעות ביממה", אחד הסרטים הראשונים שצולמו בישראל.

ששונקין עבדה בלשכת העיתונות הממשלתית, וכתבה טור בעיתון 'דבר'. בשנת 1956 נשאה לברנרד פיין, ולזוג נולדו שני ילדים, אחד מהם, יונתן פיין, הוא סופר בזכות עצמו.

הפזמונים שכתבה ששונקין היוו חלק מהווי החיים בישראל: "כנפיים של צנחן", ו"על שלושה פשעי דמשק", נכתבו והושרו במהלך מלחמת יום הכיפורים, "בואו נשיר" בוצע על ידי עדנה לב בפסטיבל שירי הילדים השלישי. בנוסף לפזמונים כתבה ששונקין גם שירים. "שקיפויות", ספר שירים פרי עטה, פורסם בשנת 1992 בהוצאת אליקם.

שיריה של ששונקין הם שירים ליריים-אישיים, המציגים רגעים של תקווה וסבל של המשוררת ושל זולתה, ומזככים חוויות של התבוננות-עצמית לרגעים צלולים של תובנה ועצב.

בחלק משיריה יוצקת ששונקין תוכן מיתי-נשי חדש בדמויות מקראיות ידועות. בשיר "תחינת שאול", מבקש שאול שלא להפוך למלך אלא להיות אב לילדיו, ב"שבועת הגר" מוצגת הגר כאשה מורדת השורדת את גירושה במדבר.

בשירים רבים של ששונקין ישנה אמירה פוליטית המבקשת שלום בתוך מציאות של מלחמה. בשיר "משחקים אחרים", שמוקדש לילדיה, מבקשת ששונקין מציאות אחרת של תמימות שדומה שנגזלה מילדיה החיים במה שנדמה כמלחמת אין-ברירה. ב"יעל" מופיעה תמיהה על הבחירה להפר את ברית השלום בין מלך חצור לבין חבר הקיני.

Zerubavela Sheshonkin 48 Hours-2 ששונקין מתכתבת גם עם שיריו של אביה, המשורר אלכסנדר פן. השיר "שבועת הגר" של ששונקין עונה לשיר "הגר" של פן. שני השירים נכתבו בתקופות של עימות, אולם בשעה ששירו של פן מצביע דווקא על אפשרות של פיוס, מסמן שירה של ששונקין מלחמה בלתי נמנעת היונקת כוחה מעוולות העבר.

הסרט "48 שעות ביממה" בויים על ידי ויקטור ויקס. בראיון בתוכנית "היו סרטים" מספרת ששונקין: "נקראתי להפגש עם הבמאי. נאמר לי שהוא דובר רוסית וזקוק לעזרה. בדיעבד אני יכולה להגיד שרצו לבדוק אם אתאים לתפקיד".

הסרט מתאר 48 שעות בתקופת מלחמת העצמאות, ובאופן מפתיע בוחר בדמות אשה כדמות המרכזית. זרובבלה ששונקין משחקת בתפקיד נעמי, אחות בבית החולים הדסה בירושלים בזמן המצור על העיר.

זהו הסרט הראשון שהופק בחסות מדינת ישראל, וכפועל יוצא זכה לחשיפה רבה. למרות הצלחתה בתפקיד, ששונקין בחרה שלא לפתח קריירה בתחום הקולנוע. בראיון היא מסבירה: "לא בחרתי להמשיך בקריירה של משחק. זה לא היה בראש מעייני. מה שכן, הצטלמתי יפה" היא צוחקת.

"היו סרטים: 48 שעות ביממה"