jump to navigation

ערים ספרותיות: ברלין – חלק ג' 19 באוגוסט 2013

Posted by Keren Fite in משהו לקרוא, ספרות מתורגמת.
Tags: , , , , , , , , , , , , , ,
2 comments

מקבץ שלישי ואחרון על ברלין כעיר ספרותית

ברלין של מטה: אני כריסטיאנה פ.

"ההתרגשות היתה נוראה. אמא שלי התעסקה ימים שלמים באריזת מזוודות וארגזים. הבנתי שחיים חדשים עומדים להתחיל בשבילנו.

הייתי כבר בת שש, ואחרי המעבר הייתי אמורה להתחיל ללכת לבית הספר. אמא שלי התחילה לארוז בלי הרף ועצבנותה גברה והלכה, ואני ביליתי כמעט את כל היום אצל האיכר פלקל. חיכיתי עד שהפרות יבואו לרפת, לחליבה. האכלתי את החזירות ואת התרנגולות והשתוללתי עם האחרים בשחת. או שהסתובבתי עם החתלתולים בידיים. זה היה קיץ נפלא, הקיץ הראשון שבאמת זכיתי להנות בו.

ידעתי שבקרוב ניסע הרחק משם, לעיר גדולה ששמה ברלין. בהתחלה אמא שלי טסה לבדה. היא רצתה לטפל קודם בעינייני הדירה. אחותי הקטנה, אני ואבי הצטרפנו אחרי שבועות אחדים. בשבילנו, הילדים, זו היתה הטיסה הראשונה. הכל היה מרגש אימים"

christina-f "אני כריסטיאנה פ." מספר את סיפור התדרדרותה של נערה בת 12 להתמכרות לסמים ולעיסוק בזנות. הספר מבוסס על ראיונות שערכו שני עיתונאים, קאי הרמאן והורסט ריק, עם כריסטיאנה, אימה, הכומר שניהל את המרכז הקהילתי שהפך למרכז סחר לסמים, חוקרים פליליים, עובדים סוציאלים ואנשי מקצוע אחרים שטיפלו בנפגעי הסמים.

הספר, שנקרא בגרמנית "הילדים של תחנת גן החיות," גרם להפיכתה של Bahnhof Zoo (תחנת גן החיות הזאולוגי בברלין) לאתר תיירות. בשנות השבעים של המאה העשרים, שימש האיזור שמאחורי תחנת הרכבת למקום מפגש לילדים שברחו מהבית, נרקומנים, וזונות. מעבר להצגת סיפור חייה של כריסטיאנה, הספר הוא כתב אשמה חברתי המתאר את תנאי ההזנחה בהם התנהלה מלחמת ההישרדות של בני הנוער ומספק מבט מבפנים על מורכבותה של בעיית הסמים.

לכאורה, סיפורה האישי של כריסטיאנה הוא סיפור של הצלחה. בזמן פרסום הספר, כריסטיאנה ורה פלשרינוב, נגמלה מסמים והצליחה לשקם את חייה. הספר, שהפך לרב מכר, סיפק לה תגמולים נדיבים מהם התקיימה תקופה ארוכה.

ההצלחה המסחררת של הספר עלתה על ציפיותיהם של שני העיתונאים שיזמו את כתיבתו כדו"ח על מצב הסמים. הספר תורגם לשפות רבות ואף עובד לסרט בו השתתף גם דוויד בואי, אותו העריצה כריסטיאנה כנערה. הסרט מציג מציאות חיים אכזרית של התמכרות לסמים, אך בו זמנית גם מנציח אופנה של רזון קיצוני שזכתה לכינוי הרואין שיק והובילה לביקורת ולמחלוקת תרבותית וחברתית.

אלא שמציאות החיים חזקה מכל סיפור עיתונאי. בשנים שלאחר פירסום הספר כריסטיאנה הפכה למרואיינת מבוקשת, נעה ונדה באירופה, הופיעה כשחקנית וכזמרת, החליפה בני זוג והפכה לאם. שמועות שונות טענו כי מידי פעם היא מחדשת את הרגלי הסמים שלה. בשנת 2008 רשויות החוק הוציאו את בנה של כריסטיאנה מרשותה בגלל חשדות לפיהם חזרה לשימוש בסמים. בשנת 2012 חגגה הילדה הנצחית של הספר והסרט את יום הולדתה החמישים.

השטן הגדול הוא אני: חייה ומותה של ויטני יוסטון 11 בפברואר 2013

Posted by Keren Fite in סיפורי שירים.
Tags: , , , , , , , , , , ,
1 comment so far

האופן בו אנו קוראים ומפרשים סיפור חיים מושפע מאוד מסיומו, ומהתבניות הסיפוריות המוכרות והמקובלות.

ויטני יוסטון היא בת לשושלת מפוארת של זמרות: אמה סיסי יוסטון היא זמרת נשמה, דיון ווריק היא דודניתה, וארתה פרנקלין היא הסנדקית שלה. יוסטון בורכה בקול גוספל מרשים ומרגש, אך הצליחה להמנע מההגזמה הסגנונית המאפיינת את שירת הכנסייה, מה שאיפשר לה לפנות לקהל רחב של מאזינים, ולחצות גבולות של גזע ולאום.

קולה המדהים של יוסטון ויכולת הביצוע המדהימה שלה לכדו את תשומת ליבו של המפיק קלייב דיוויס. אלבום הבכורה שלה התפרסם בשנת 1985 והיה הראשון בשורה של הצלחות מסחררות. יוסטון זכתה בשורת פרסים יוקרתיים ומכרה מעל 170 מיליון תקליטים. בשנת 1992 כיכבה יוסטון בסרט "שומר הראש" לצידו של קווין קוסטנר. פסקול הסרט הפך לאחד המצליחים בעולם, ושיר הנושא "I Will Always Love You" הוא אחד השירים האהובים עד היום.

 

<ויטני יוסטון מכשפת את הקהל בהופעה משנת 1994 ביוהנסבורג>

 

עד כאן סיפורה של יוסטון נקרא כמו סיפור הצלחה כמו מאגדות. אלא שהחיים מורכבים יותר משיר. בשנת 1992 התחתנה וויטני יוסטון עם הזמר בובי בראון. יש הטוענים כי בראון, שהיה לו דימוי מבוסס של עושה צרות, הוא שדירדר את יוסטון להתמכרות לסמים ואלכוהול, והפך את מי שנתפסה כנערה כל-אמריקאית יפהפיה לדיווה קפריזית.

אלא שיוסטון עצמה היתה מודעת למורכבות הגדולה באישיותה, גם אם לא יכלה לשלוט בצדדיה ההרסניים: "את אוהבת כשאת אוהבת," אמרה בראיון משנת 1993 למגזין רולינג סטון, "אינך מפסיקה לאהוב אדם רק משום שיש לכם דימוי שונה… בובי ואני לא שונים כל כך זה מזו… הדימוי הוא רק חלק מהתמונה המלאה… אני לא לובשת שמלה בוהקת כל הזמן, אני לא מלאך של אף אחד. אני בהחלט מסוגלת להיות בוטה וגסת רוח"

ככל שהעמיקה התמכרותה לסמים ולאלכוהול, כך התרסקה הקריירה שלה. יוסטון ביטלה הופעות, נעצרה בחשד להברחת סמים, והתנהגותה הצעקנית החלה לככב בצהובונים. בשנת 2007 היא התגרשה מבובי בראון, לאחר שנות נישואים סוערות ומתוקשרות שלוו גם בהאשמות אלימות. יוסטון עברה כמה טיפולי גמילה לפני שהכריזה כי היא נקיה מסמים בראיון עם אופרה וינפרי.

אך הניסיונות החוזרים לשקם את הקריירה שלה נתקלו במציאות העגומה: יוסטון איבדה את קול הזהב שלה. קולה איבד מצלילותו, ומנעד הצלילים המדהים שתמיד איפשר לה לרגש את קהל השומעים כבר לא עמד לרשותה. שנים של שימוש בסמים ושתיית אלכוהול תבעו את מחירם. מעריציה המאוכזבים עזבו את קונצרט הקמבק שלה כשגילו שביצועיה עייפים ומחוספסים, והיא כבר אינה מסוגלת להגיע לטונים הגבוהים שאיפיינו את שירתה.

ב- 11.2.2012 ויטני יוסטון נמצאה מתה באמבטיה. היא התכוננה להגיע למסיבה עטורת כוכבים שערך קלייב דיוויס לקראת טקס פרסי הגראמי. שני האירועים הפכו לטקסי זיכרון למי שהיתה זמרת מחוננת. יוסטון היתה בת 48 במותה.

הכתבות הרבות שפורסמו מאז מותה מציגות את סיפור חייה כטרגדיה של כוכבים: הזמרת המחוננת שהיה לה הכל חוץ מאושר, שהלכה והתדרדה במסלול הידוע מראש של סמים ואלכוהול. מי, שלמרות ניסיונות חוזרים ונשנים, מעולם לא הצליחה לשחזר את ההצלחה המסחררת של תחילת דרכה הזוהרת. זוהי הטרגדיה של הגיבור הגדול מהחיים שחטאו הטרגי נובע מסערת נפש ויוהרה, מחוסר היכולת להודות בטעויות, ומההצמדות ההרסנית למה שהיה ולא יהיה יותר.

כמעט מפתה לראות את סיפור החיים של ויטני יוסטון בתבנית כוכבים, כטרגדיה גדולה מהחיים. מפתה משום שתבנית סיפור כזו מרחיקה את יוסטון ואת הבחירות האומללות שביצעה בחייה האישיים מאיתנו, הרחוקים מאור הכוכבים.

בסיפור "שדון הדווקא" מספר אדגר אלן פו את סיפורו של אדם המכשיל עצמו בעל כורחו. לפו היתה השקפת עולם פסימית בנוגע לנפש האדם, ובסיפוריו מוצגת ראייה פסיכולוגית לפיה מעמקי ההוויה האנושית אינם סדורים, שקולים והרמוניים, אלא מתקיים בהם מחול שדים של כוחות מנוגדים המחריבים זה את פועלו של זה, בניגוד לכל היגיון.

פו מבקר את ראיית העולם של ההיגיון הכופה סדר מוסרי מיטיב בעולם של זדון כאוטי, ומציג בפני הקורא את הנטיה האנושית להרס עצמי ולפעולה המנוגדת לכל כלל הגיוני או מוסרי. "האדם האינטלקטואלי או ההגיוני", כותב פו, "מניח לעצמו לדמיין תבניות – להכתיב כוונות אלוהיות".

את איש ההגיון מחליף פו באיש המתבונן, המכיר באין אונותו לנוכח הפעולות חסרות ההגיון שמבצעים אנשים כנגד עצמם. האדם המתבונן מסוגל רק לתעד באמצעות אומנותו את החורבן שממיט עליו צל-העצמי היצרי.

בראיון גלוי לב עם דיאן סוייר אמרה יוסטון: "השטן הגדול הוא אני. אני החברה הטובה ביותר של עצמי או האוייבת הגדולה של עצמי."