jump to navigation

האם את מוכנה למות למען עקרונותיך? 24 ביוני 2012

Posted by Keren Fite in משהו לקרוא, עיון.
Tags: , , , , , , ,
3 comments

בארי היא שפחה נרצעת. היא מכבדת את משפחת בעלה ומאכילה אותם בלי לשאול או להתלונן. היא אף פעם לא מתאוננת או באה בדרישות כלשהן. היא מצטיינת במתן שירותים, אבל ראשה מושפל תמיד. אם בעלה אכזר, אם הוא אונס אותה ואחר כך מלגלג עליה, אם הוא מחליט לקחת אישה נוספת, או מכה אותה, היא משפילה את מבטה ומסתירה את דמעותיה. והיא עובדת קשה, ללא דופי. היא חיית עבודה מאומנת, מסורה ושמחה בחלקה. זה פירושה של בארי.

אם את אישה סומלית, את חייבת ללמוד לומר לעצמך שאלוהים צודק וכל-יודע, וכי הוא יגמול לך בעולם הבא. בינתיים כל מי ששמע על סבלנותך ועל כוח הסבל שלך, ישבח את אביך ואמך על חינוכך המצויין. אחייך יכירו לך תודה על ששמרת על כבודם. הם יהללו באוזני משפחות אחרות את גבורת כניעותך. ואולי במשך הזמן תעריך משפחת בעלך את צייתנותך ובעלך אולי ינהג בך יום אחד כמו ביצור אנושי אחר.

אם במהלך היותך בארי את מרגישה יגון, השפלה, אפיסת כוחות או תחושה של ניצול מתמיד, עלייך להסתיר זאת. אם את כמהה לאהבה ולנחמה, את מתפללת בשתיקה לאללה שיעשה את בעלך נסבל יותר. התפילה היא חוזקך. אמהות נוודיות חייבות להשתדל להנחיל לבנותיהן את המיומנות והכח האלה, הנקראים בארי"

ayaan hirsi aliאייאן חירסי עלי נולדה בסומליה, שרדה מלחמת אזרחים, מילת נשים, הכאות אכזריות, נעורים בתנועת "האחים המוסלמים" וחיים תחת ארבע דיקטטורות. הספר "כופרת" מתאר את ילדותה והתבגרותה, את התפתחות השקפותיה ונחישותה לגבש דיעה משל עצמה, לשאול שאלות, ולעמוד על דעתה, גם כשדיעותיה זכו לביקורת בעולם המוסלמי והמערבי כאחד, הובילו לניתוק יחסיה עם בני משפחתה ולאיומים על חייה.

חירסי עלי נמלטה מנישואים כפויים וביקשה מקלט בהולנד, שם הפכה לחברת פרלמנט, והחלה להאבק למען זכויות נשים מוסלמיות ורפורמה באיסלם. הסרט שיצרה על כניעותן של הנשים המוסלמיות יצר סערה ציבורית והביא לרציחתו של שותפה תיאו ואן-גוך. הרוצח נעץ סכין בחזהו של ואן-גוך והצמיד פתווה שכוונה לחירסי עלי. פסק ההלכה מנה את מעשי הפשע שביצעה נגד האיסלם, ובסופו הופיעה שאלה: "האם את מוכנה למות למען עקרונותיך?"

בהמשך נשללה מחירסי עלי אזרחותה ההולנדית, והיא התפטרה מהפרלמנט ההולנדי. כיום היא מתגוררת בארה"ב תחת אבטחה כבדה, וממשיכה להאבק למען זכויות נשים מוסלמיות.

הסרט "כניעה" מתאר נשים מוסלמיות העוברות מכניעה מוחלטת לאלוהים לדו-שיח נוקב עימו. הן מתפללות, אך לא משפילות עיניהן. הן מביטות כלפי מעלה, אל אללה, כשמילות הקוראן מקועקעות על עורן.

submission hirsi aliהסרט מציג אשה שהולקתה בפומבי על ניאוף, אשה שנישאת בכפייה לגבר המאוס בעיניה, אשה שבעלה מכה אותה דרך קבע, ואשה שאביה מתכחש לה כשהוא שומע שאחיו אנס אותה. כל ההתעללות מתורצת על ידי עושיה בשם אלוהים, והם מצטטים את פסוקי הקוראן החקוקים כעת בבשרן של הנשים.

במובנים רבים הסרט הוא ייצוג של אירועי החיים של חירסי עלי עצמה ושל נשים שפגשה. "לאישה מוסלמית אסור להרגיש פראית, או חופשיה, או כל אחד מן הרגשות והכיסופים שהרגשתי… נערה מוסלמית אינה מקבלת החלטות משלה או מבקשת שליטה. היא מאולפת להיות כנועה… אבל ניצוץ הרצון בתוכי גבר בו בזמן שלמדתי ותרגלתי כניעה," מתארת חירסי עלי את תהליך התעוררותה למודעות עצמית ולחשיבה עצמאית.

"עכשיו אתן צריכות לעמוד מאחור כי אתן ילדות גדולות… זה רצון אללה," מודיע לאייאן אביה. אייאן שואלת: "אבל למה אללה רוצה בזה? הוא ברא גם אותי, אבל הוא מעדיף תמיד את מהד [אחיה של חירסי עלי – ק.פ.]"

השאלה נותרת ללא מענה, אך אייאן חירסי עלי מסרבת להיכנע, עומדת על זכותה לחשוב, לבקר ולדבר. היא נמלטת מהנישואים הכפויים שאירגן עבורה אביה ומשמיעה קול גם תחת איומים על חייה.

"תיאו מת בקרב על חופש הביטוי" אומר לאייאן חבר קרוב. בספר "כופרת" אייאן חריסי מדברת על חייה למען מיליוני נשים מוסלמיות שנאלצות להיכנע.

"אנשים שואלים אותי אם יש בי משאלת מוות כלשהי, שהרי אני ממשיכה לומר את הדברים שאני אומרת. התשובה היא לא: אני רוצה להמשיך לחיות. ואולם ישנם דברים החייבים להאמר, וישנם זמנים שבהם השתיקה נעשית שותפה לעוול"

אייאן חירסי עלי, כופרת. מאנגלית: טליה שלו. הוצאת כנרת זמורה ביתן 2008

אחיותי, אתן פשוט מטומטמות 14 ביוני 2006

Posted by Keren Fite in פמיניזם בנעלי בית.
Tags: , , , , , , ,
4 comments

הוידאו-קליפ של פינק לשיר "בנות מטומטמות" שודר לראשונה ב- MTV בחודש ינואר, וזוכה מאז לשפע תגובות מעורבות, מאהדה והסכמה ועד ביקורת.

פינק לועגת במילות השיר ובדימויים החזותיים בוידאו-קליפ לדימוי הבלונדינית המטומטמת, שעיקר קיומה נשען על מראה חיצוני, קניות וחיבתם של גברים. מעבר ללעג הארסי, פינק מכוונת חיצי ביקורת כנגד אידאל הרזון הנשי, שגורם לבנות ללקות באנורקסיה, וכנגד אידאל היופי הנשי,  הרחוק מהמציאות, שגורם לנשים להתמסר לסכין המנתחים הפלסטיים.

הוידאו-קליפ מציג נערה במועדון ריקודים המקיאה בשירותים כשהיא מצהירה "אני אהיה רזונת", ואשה השוכבת על שולחן הניתוחים, מסומנת לקראת הניתוח שיהפוך אותה למגנט-גברים, לאחר שנדחתה במועדון הכושר לטובת נערה בעלת שדיים עצומי מימדים.

במקביל לשאלה האירונית "מה קרה לחזון האשה-הנשיאה ?", השיר תוקף ידועניות בנוסח פאריס הילטון, שהפכו את הטימטום לקריירה, ועבורן נוצר כינוי הלעג מְפוּרְסְתוּמָה (celebutard).

הטענה הרווחת כנגד הוידאו-קליפ היא שפינק תוקפת באגרסיביות את הנשים, במקום לתקוף את השיטה המדכאת אותן. אידיאל היופי הנשי הרזה והמושלם בו מאביסה התרבות הפופולרית את בני הנוער, מציב את האשה החכמה כניגוד לאשה היפה, והתרבות הצרכנית היא המציגה את האשה כאובייקט מין שזכות קיומו תלויה בתשומת לב גברית, ומעודדת שטחיות נשית על חשבון חשיבה עצמאית.

בראיון עם אופרה וינפרי מסבירה פינק שהתכוונה לבקר את הנשים המשתפות פעולה עם הדיכוי. לטענתה, טמטום נשי כיום הוא אקט פרפורמטיבי בו בוחרות נשים צעירות על מנת להתקדם בחברה שלא מאפשרת להן הצגה לגיטימית של יכולותיהן האינטלקטואליות. האירוניה היא, שפינק עצמה השתמשה באסטרטגיה דומה במהלך השלבים הראשונים בקריירה המוסיקלית שלה. למרות זאת, ואולי דווקא בגלל התנסותה האישית, היא טוענת "הצירוף 'אשה חכמה וסקסית' לא צריך להתפס כבלתי אפשרי". בשיר עצמו היא מבקשת לראות יותר נשים שאפתניות, גם אם מחיר השאפתנות הנשית הוא דחייה חברתית.

יותר משהיא תוקפת את ה"בנות המטומטמות" עצמן, פינק מוחה כנגד העוצמה האדירה של התרבות הפופולרית השוטפת את מוחן של הנשים. היא-עצמה מופיעה בוידאו-קליפ כמי שזועקת כנגד העוול, ובו זמנית כמי שמהווה קורבן שלו, או, לחילופין, כמי שמנצלת, שלא לטובתה, את דימוי הבלונדינית המטומטמת: כאשה בחליפה מחוייטת, כזמרת העוגבת על מכונית מלאה קצף, כנערה המנסה נואשות לזכות בתשומת לב גברית והבוחרת, בלית ברירה, לעבור ניתוחים פלסטיים שונים, כבלונדינית מטומטמת העוסקת בקניות, וכנערה אנורקטית המקיאה כדי להיות רזה.

הביקורת הארסית מצביעה באכזריות על מלכודת הדיכוי, אך אינה מצליחה להציע דרך חלופית  מעבר לדיכוטומיה בין נשים-מדוכאות / גברים-שליטים. השיר מציג ילדה הצופה בכל הדימויים הנשיים בטלויזיה, ובוחרת לבסוף לצאת למשחק פוטבול במקום לשחק בבובות. למעשה, כדי לצאת ממשוואת הדיכוי הנשי הילדה נדרשת לבחור בסממנים גבריים, חליפת עסקים או משחק פוטבול, שנתפסים כסמלים של עוצמה, ואין אף מודל חיקוי המציג את מודל האשה החכמה, הסקסית והשאפתנית כמודל לגיטימי או מציאותי.

קישורים נלווים:

מילות השיר, "בנות מטומטמות"

הוידאו-קליפ ב- YouTube

הראיון של פינק אצל אופרה וינפרי

יוצאות מעבדות לחירות: ארבע בנות שואלות על שחרור האשה 11 באפריל 2006

Posted by Keren Fite in פסח, שירי חג מועד ונופל.
Tags: , , , , , , ,
1 comment so far

פמיניסטית? אני?!

לאחרונה הזדמן לי לפגוש נשים שהצהירו בפני ש"כל הענין הפמיניסטי הזה רחוק ממני". חלקן טענו שעידן השיוויון בין המינים כבר כאן, ואפשר להפסיק את המלחמה. אחרות טענו שאינן אוהבות את הפמיניסטיות.

אפשר לטעון שהפמיניזם זוכה ליחסי ציבור גרועים, או, לחילופין, שנשים רבות שופטות את מידת השיחרור של נשים אחרות לפי טווח העצמאות האישית שהן חוות. "פמיניסטית" נתפסת כ"שורפת חזיות", לוחמנית, צעקנית וכוחנית, תכונות המיוחסות לגברים ומנוגדות לתפיסה הרווחת של נשיות. בנוסף, ראייה צרה, מנקודת מבט אישית, גורמת לנשים, שמעמדן החברתי והכלכלי מאפשר להן ללמוד, לפתח קריירה מקצועית ולחוש עצמאות יחסית בחייהן, לדמות בנפשן שאבד הכלח על המאבק לזכויות הנשים.

פסח, הזמן בו אנו חוגגות יציאה מעבדות לחירות, הוא זמן מתאים לבחון מחדש את הנחות היסוד שלנו בנוגע לשחרור האשה.

על ארבע בנות דיברה התורה: החוקרת, הלא-פמיניסטית, חסרת המודעות, ושאינה יכולה לשאול

הבת המחפשת עבר המאפשר לה קיום, מה היא שואלת?
מדוע לא נמנות הנשים בקרב 600,000 שיצאו ממצרים? מדוע משה מצווה על הגברים להתרחק מנשים, ורומז כי אין מקום לנשים בזמן התגלות האל?

בת זו מבינה את חשיבות הזיכרון הלאומי ואת מרכזיותו של זיכרון זה ביצירת זהות. למדו אותה כי ההסטוריה נוצרת בידי מי שמספרות את סיפורן. אם לא נמנו נשים בקרב היוצאים ממצרים, זוהי אחריותה למלא את החללים בנאראטיב ההגדה.

הבת המבקשת למחוק את שונותה, מה היא שואלת?
מדוע אתן מתעקשות לדחוף את הנשים לכל טקסט, ולמה שאלות של מגדר חשובות לכן כל כך?

"לכן ולא לי המאבק הזה", אומרת בת זו, ומוחקת את מאבקן של דורות הנשים שקדמו לה. ספרו לה על הדרך שעברתן בדרך אל שולחן הסדר, ספרו על הנשים בנות זמננו שאינן יכולות לשאול (המוכות, העגונות, האנוסות, הנמכרות לזנות, המושתקות), הזכירו לה שגם אם נדמה לה שיצאה ממצרים ושאבד הכלח על שאלות של מגדר ושחרור האשה, במצב העניינים הנוכחי, כהרף עין יכולה היא למצוא עצמה במצבן, משועבדת במצרים של כאן ועכשיו.

הבת שאינה יודעת שיש לה מקום בשולחן הסדר, מה היא שואלת?
מה זאת?

בת זו אינה יודעת ששאלתה היא חלק ממסורת הסדר. למדו אותה כי ההגדה הינה דיון מורחב בשאלות של חירות. שאלתה היא חלק מהשיח, חלק מהטקסט המתהווה בכל דור ודור. שאלות, מטבען, הן פתח ליצירת מודעות.

הבת שאינה יכולה לשאול, מה היא שואלת?
רק בכיה החרישי נשמע, רק קול סבלה.

לבת זו אין די חירות על מנת לשאול שאלות. היא נתונה עדיין בשיעבוד. היא מזכירה לנו את העבדות המושתקת של נשים, הנמשכת גם בימינו: נשים מסורבות גט, נשים הנסחרות כצעצועי מין, נשים הכופפות עצמן לאידאל יופי לא מציאותי, נשים המשעבדות חייהן למעשה הלוליינות של אמהות-מושלמת-וקריירה-גם, נשים שנשללת מהן הזכות על גופן, נשים מוכות, נאנסות, נרצחות.

העבדות המושתקת מתקיימת בקרבנו בצורות שונות. קולות הסבל העולים ממציאות אפלה זו מחייבים אותנו להמשיך ולהשמיע קול, לקרוא דרור לכולן, בכל הארץ.

* רשומה זו מבוססת בחלקה על קטע מתוך הגדת "מעיין" המופיע באתר Ritualwell.org.

על תפוז בקערת הסדר, שפרה ופועה וכוס מרים ב"הגדה אחרת: לספר את סיפורה".

קישורים נוספים:

גרסה שונה לארבע הבנות אצל שלומית הברון
יעקב נגן על חמץ והחמצה