jump to navigation

פסטיבל תאטרון רחוב בת ים 2011 (2) : לקלף את עצמי מתוך עצמי 29 באוגוסט 2011

Posted by Keren Fite in אמא מטיילת, תאטרון.
Tags: , , , ,
1 comment so far

המופע "אומברלו" הוא מופע ראשוני, כנראה עדיין בשלבי עבודה. מופע תאטרון-מחול קצרצר אך עוכר נפש המספר את סיפורם של אומני הקרקס ברגע שהקהל עוזב את הזירה.

רקדנית אחת ניצבת עם מטריה. והמטריה מלווה את כל המופע כאיזו אמירה עצובה-אירונית על הפער בין חוץ לפנים, בין יופיו האסתטי של המופע לבין העולם של מאחורי הקלעים. מטריה מגוננת מפני פגעי החוץ: שמש, גשם. כאן, על הבמה נחשפים פגעי הפנים: הפחדים, היצרים, הקנאות, מאבקי הכוחות. כאן אין שום מטריה מגוננת. מעטים רגעי החמלה.

IMG_0718 על הבמה נחשפים יחסי הכוחות ומאבקי הכוחות בין הרקדנים לבין עצמם כזוג וכקבוצה, וסערת המאבק הפנימי בגופן ובנפשן של הרקדניות. פוליטיקות פנימיות, קינאה, בריתות מתחלפות, מוצגות כמו קליידוסקופ מתחלף. רקדנית אחת מנסה לכווץ-לקלף את עצמה, במעין מייצג של אנורקסיה, רקדנית אחרת עומדת מול רקדן בדמות אריה וצוחקת תוך כדי הכאה-עצמית, והצחוק הוא מבוכה ופחד וכאב. רקדן אחר מתמודד מול האריה ומנצח, ואז שואג ומנופף בידיו בהפגנת שליטה.

רקדנית מגרדת את עצמה בעוצמה, ואז אוחזת במעין פתיל דמיוני לפניה – כמו מנסה לאחוז את עצמה מבפנים, להכיל את השדים, נעה בתנועות קוויות, מקוטעות, חוזרת על עצמה כמו במעין טקס פולחני של השבעה… ואז בולעת/מקיאה/בולעת את אותו פתיל מסתורי, במייצג כמו-בולמי.

במופע הרחוב אין הבדל במרחב בין השחקנים לבין הקהל, אין את הריחוק המגונן של במה מוגבהת שמרחיקה את הצופה, היושב לבטח בכסאו, ויוצרת אבחנה בין המתרחש על הבמה לבין המתבונן-עצמו, חייו, נפשו. אפילו האסתטיקה של הכוריאוגרפיה והיופי של תנועות הרקדנים לא מגוננות מפני האמירה עוכרת השלווה והופכת הקרביים של המופע. כאן, הצופים שותפים לאחורי הקלעים של היצירה: לדם, ליזע, לפגיעה-העצמית ולדמעות, כשרק רגע חומל-מגונן אחד של חיבוק שמופיע בקצרה במרכז המופע, בא להגן על כולנו מפני הזוועה.

אחרי המופע, בבית מול המחשב, מצאתי קטע של "אומברלו" שצולם בזמן החזרות הגנרליות. כאן, מבעד לעדשת מצלמת הוידאו, מבעד למסך המחשב, העולם החשוף והמדמם של הבמה מרוחק לפתע, כמו חלום רע שהיה והסתיים.

 

עוד בנושא מופעי רחוב:
סיפור בתנועה ובצליל

אחיותי, אתן פשוט מטומטמות 14 ביוני 2006

Posted by Keren Fite in פמיניזם בנעלי בית.
Tags: , , , , , , ,
4 comments

הוידאו-קליפ של פינק לשיר "בנות מטומטמות" שודר לראשונה ב- MTV בחודש ינואר, וזוכה מאז לשפע תגובות מעורבות, מאהדה והסכמה ועד ביקורת.

פינק לועגת במילות השיר ובדימויים החזותיים בוידאו-קליפ לדימוי הבלונדינית המטומטמת, שעיקר קיומה נשען על מראה חיצוני, קניות וחיבתם של גברים. מעבר ללעג הארסי, פינק מכוונת חיצי ביקורת כנגד אידאל הרזון הנשי, שגורם לבנות ללקות באנורקסיה, וכנגד אידאל היופי הנשי,  הרחוק מהמציאות, שגורם לנשים להתמסר לסכין המנתחים הפלסטיים.

הוידאו-קליפ מציג נערה במועדון ריקודים המקיאה בשירותים כשהיא מצהירה "אני אהיה רזונת", ואשה השוכבת על שולחן הניתוחים, מסומנת לקראת הניתוח שיהפוך אותה למגנט-גברים, לאחר שנדחתה במועדון הכושר לטובת נערה בעלת שדיים עצומי מימדים.

במקביל לשאלה האירונית "מה קרה לחזון האשה-הנשיאה ?", השיר תוקף ידועניות בנוסח פאריס הילטון, שהפכו את הטימטום לקריירה, ועבורן נוצר כינוי הלעג מְפוּרְסְתוּמָה (celebutard).

הטענה הרווחת כנגד הוידאו-קליפ היא שפינק תוקפת באגרסיביות את הנשים, במקום לתקוף את השיטה המדכאת אותן. אידיאל היופי הנשי הרזה והמושלם בו מאביסה התרבות הפופולרית את בני הנוער, מציב את האשה החכמה כניגוד לאשה היפה, והתרבות הצרכנית היא המציגה את האשה כאובייקט מין שזכות קיומו תלויה בתשומת לב גברית, ומעודדת שטחיות נשית על חשבון חשיבה עצמאית.

בראיון עם אופרה וינפרי מסבירה פינק שהתכוונה לבקר את הנשים המשתפות פעולה עם הדיכוי. לטענתה, טמטום נשי כיום הוא אקט פרפורמטיבי בו בוחרות נשים צעירות על מנת להתקדם בחברה שלא מאפשרת להן הצגה לגיטימית של יכולותיהן האינטלקטואליות. האירוניה היא, שפינק עצמה השתמשה באסטרטגיה דומה במהלך השלבים הראשונים בקריירה המוסיקלית שלה. למרות זאת, ואולי דווקא בגלל התנסותה האישית, היא טוענת "הצירוף 'אשה חכמה וסקסית' לא צריך להתפס כבלתי אפשרי". בשיר עצמו היא מבקשת לראות יותר נשים שאפתניות, גם אם מחיר השאפתנות הנשית הוא דחייה חברתית.

יותר משהיא תוקפת את ה"בנות המטומטמות" עצמן, פינק מוחה כנגד העוצמה האדירה של התרבות הפופולרית השוטפת את מוחן של הנשים. היא-עצמה מופיעה בוידאו-קליפ כמי שזועקת כנגד העוול, ובו זמנית כמי שמהווה קורבן שלו, או, לחילופין, כמי שמנצלת, שלא לטובתה, את דימוי הבלונדינית המטומטמת: כאשה בחליפה מחוייטת, כזמרת העוגבת על מכונית מלאה קצף, כנערה המנסה נואשות לזכות בתשומת לב גברית והבוחרת, בלית ברירה, לעבור ניתוחים פלסטיים שונים, כבלונדינית מטומטמת העוסקת בקניות, וכנערה אנורקטית המקיאה כדי להיות רזה.

הביקורת הארסית מצביעה באכזריות על מלכודת הדיכוי, אך אינה מצליחה להציע דרך חלופית  מעבר לדיכוטומיה בין נשים-מדוכאות / גברים-שליטים. השיר מציג ילדה הצופה בכל הדימויים הנשיים בטלויזיה, ובוחרת לבסוף לצאת למשחק פוטבול במקום לשחק בבובות. למעשה, כדי לצאת ממשוואת הדיכוי הנשי הילדה נדרשת לבחור בסממנים גבריים, חליפת עסקים או משחק פוטבול, שנתפסים כסמלים של עוצמה, ואין אף מודל חיקוי המציג את מודל האשה החכמה, הסקסית והשאפתנית כמודל לגיטימי או מציאותי.

קישורים נלווים:

מילות השיר, "בנות מטומטמות"

הוידאו-קליפ ב- YouTube

הראיון של פינק אצל אופרה וינפרי