jump to navigation

כשהכריכה מעניינת יותר מהספר או למה להסתכל על הקנקן ולא במה שיש בו 28 ביולי 2015

Posted by Keren Fite in נשים קוראות.
Tags: , , , ,
4 comments

את הספר אשת חיל של ליהי לפיד קראתי, והנחתי מאחור. האיור שהופיע על הכריכה, לכד את תשומת ליבי מספיק כדי להתעכב על מקורו.

Alice_G.D.Leslieהתמונה מתארת אשה יושבת על ספה וקוראת בספר. בחיקה של האשה יושבת ילדה אדומת לחיים ובהירת שיער. על גב הספה, במרחק מה מהילדה, מונחת בובה. בחיקה של הילדה יש פרחים. האם והילדה אוחזות זו בידה של זו. ראשה של הילדה נשען על האשה הקוראת, פניה מביטות אל הצופה בתמונה. הכל בתמונה אומר נינוחות ושקט, אבל מבטה של הילדה מפר את הסדר המדוקדק, ויש בו מעין הזמנה מעוררת סקרנות.

את התמונה צייר ג'ורג' דאנלופ לזלי, צייר בן המאה התשע-עשרה. התמונה נקראת "אליס בארץ הפלאות." שם הציור ואופן העמדת הדמויות מרמז כי לזלי מתאר סצנה בייתית אופיינית לתקופה הויקטוריאנית: אמא מקריאה מתוך ספר לבתה. ספרי הדרכה ויקטוריאנים עודדו נשים לקרוא ספרים לילדיהן, כדי לשפר את מיומנויות השפה שלהם, וגם כדי לוודא שהספרות לה נחשפים הילדים תהיה חינוכית וראויה.

אך כמו הספר אליס בארץ הפלאות שהרחיב את גבולות המותר והאפשר, מבטה של הילדה המסתכלת ישירות אל הצופה המתבונן בה מרחיב את גבולות הסצנה הביתית השלווה.

סצנות קריאה הן תמה נפוצה בציורים. פרשנים בעלי גישה מעשית, טוענים כי קל יותר להביא מודל לשבת בשקט ללא תנועה בזמן הציור כאשר מניחים בחיקה ספר, ומאפשרים לה לשקוע בעולם המילים. אולם, זהו החלק הקטן והפחות משמעותי של סצנות הקריאה המצויירות.

בחוויית הקריאה יש דבר מה חמקמק שמאתגר ניסיונות לתיאור ויזואלי. זוהי חווייה אנטימית בה אדם מצוי בינו לבין עצמו, אך יחד עם זאת אינו לבדו לחלוטין אלא נמצא בחברתם של יצורי-מילים אותם הוא רואה בעיני רוחו.

בלתי אפשרי ללכוד את עיני הקורא החולפות על פני הטקסט, או את קולה של האם המקריאה סיפור לבתה. לא ניתן להראות בציור את נבכי נפשו של הקורא, או את החווייה הסובייקטיבית של התכנסות פנימה אל תוך עולמות דימיון מילוליים. הציור מאפשר ללכוד את המימד הפיזי של הקריאה המשותפת: שפתיה הפסוקות של האם, הקרבה הגופנית בין האם לבין הבת היושבת בחיקה, רגליה מכונסות על הספה וראשה שעון על חזה.

ציור סצנת קריאה הוא מעין מטונימה המזמינה את הצופה לדמיין ולהשלים את החסר בתמונה מתוך ניסיונו והתנסותו כקורא. שֵם התמונה מפנה את הצופה אל ספר מסויים, מזמין אותו להעלות בעיני רוחו את אליס היורדת אל ארץ הפלאות דרך מחילת הארנב.

סוג הקריאה שלזלי מציג בתמונה היא קריאה חברתית: האם קוראת בקול רם, עבור עצמה, ועבור בתה, ובכך הקריאה הופכת לחווייה משותפת לשתיים. הילדה המביטה ישירות אל הצופה בוהה בעיני הדימיון אל תוך עולמה של אליס, או שמא מזמינה את הצופה אל תוך עולמן של הקוראת והמאזינה. מבטה הגלוי של הילדה מוציא את הצופה מעמדת מציצן, המביט דרך מסגרת על אנטימיות רחוקה שאין לו חלק בה, ומכניס אותו אל עמדת צופה-משתתף, אל תוך עולמם של קוראים שהם חלק מקהילה מדומיינת של אנשי מילים ודימיון.

ולרגע אחד הופך הבלתי אפשרי לאפשרי.

התמונה: אליס בארץ הפלאות, ג'ורג' דאנלופ לזלי

אם אינך יודע לאן אתה הולך, כל דרך תוביל אותך לשם 2 ביוני 2014

Posted by Keren Fite in מדע בידיוני, משהו לקרוא, ספרות מתורגמת, ספרות פנטזיה.
Tags: , , , , , , , ,
5 comments

פרד קסידי מצטרף בעל כורחו למצוד אחר אבן-כוכב, חפץ חייזרי סמלי ומסתורי שהתקבל כחלק מעסקת חליפין בין התרבות האנושית לבין הציוויליזציה הגלקטית. במהלך המסע נפתרת, באופן חלקי, תעלומת אבן הכוכב, ופרד עצמו עובר תהליך התמרה המוביל אותו, כמעט בעל כורחו, לשינוי פיזי ונפשי מפתיע.

בספריו הידועים יותר יוצר זילזני מציאות בידיונית המבוססת על מיתולוגיה. "אדון האור" מתבסס על פנתאון האלים ההינדי, "יצורי אור וחושך" מבוסס על המיתולוגיה המצרית, וסדרת ספרי "אמבר" בונה עולם פנטסטי שלם, שהפך עם השנים למיתולוגיה מודרנית בזכות עצמה. לעומתם, "מפתחים בחול" מתאר עולם עתידני ריאליסטי למדי, ומתמקד בהשפעת המפגש בין האנושות לבין החייזרים על האדם החוקר.

Zelazny Doorways in the Sand פרד קסידי הוא סטודנט הלומד לתואר ראשון כשלוש עשרה שנים, ועושה ככל יכולתו להמשיך את מעמדו כסטודנט מן המניין מבלי לסיים את לימודיו ולקבל את התואר. הסטודנט הנצחי, שתאוות המחקר שלו נקיה משאיפה לתארים או משרות, מכיר באופן יסודי את תקנות האוניברסיטה, עומד על זכותו "לעשות כל דבר שלא ניתן למנוע ממני לעשות," ולוקה בדחף בלתי נשלט לטפס על בניינים.

הדיבוק השולח את פרד לדלג בין גגות למגדלים מהווה מטאפורה לצורך האנושי לחקור, להשיג ולגלות. בשיחה עם פרופסור דובסון, אחד מיועצי הלימודים שלו (המתגלה בהמשך גם כמורה דרך לחיים), פרד מתוודה כי אמנם הוא חש תחושה של התעלות כשהוא מגיע לראש המגדל, אולם יותר מתחושת ההישג ומציאת פרספקטיבה רחבה וטובה יותר, ישנו הרצון להמשיך ולהעפיל עוד ועוד כלפי מעלה: "אני תמיד רוצה להמשיך עוד קצת למעלה, ואני תמיד מרגיש שאני כמעט יכול, שאני ממש עומד לעשות את זה."

הפרופסור, העומד בסיומה של הקריירה האקדמית שלו ובכך "פורש מהמירוץ המכוער," תמה כיצד ירגיש פרד לו טיפס על כיפה או צריח כנסיה קשים במיוחד "ואז כשאתה מגיע לנקודה שבה אתה מבין שהצלחת, שהגעת, אתה נושא את עיניך ורואה שמישהו אחר כבר נמצא שם למעלה… איך אפשר לעלות עוד קצת אחרי משהו שהוא אנטי-קליימקס כזה?"

פרופ' דובסון מקביל בין הטיפוס לגובה לבין המפגש הראשון עם החייזרים, המתגלים כציוויליזציה עתיקה ומפותחת המקדימה את המין האנושי בשנות אור, ומצהיר, בגילוי לב אנושי מאוד, "אולי באיזשהו מקום עמוק בתוכי, רציתי שנהיה לבדנו בקוסמוס – שנתבע לעצמנו את כל זה, או שכל החייזרים שנפגוש יהיו קצת נחשלים לעומתנו…אבל כעת אנחנו הפרובנציאליים."

בסופו של הספר מגיע הפרופסור להשלמה מפוייסת עם הצורך להיות הראשון והטוב ביותר, ומקבל את האפשרות שעל מנת להיות מיוחד אין צורך להיות יחיד. השלמה זו מובילה את פרד לבחירת קריירה משעשעת, אם גם צפויה למדי.

פרד הוא דמות הגיבור הטיפוסי האופייני ליצירתו של רוג'ר זילזני: אינטלקטואל שנון המתבונן בעולם מנקודת מבט מהורהרת ומעט מלנכולית, בעל יכולת נדירה לראות את הגיחוך והאירוניה במצבים אליהם הוא נקלע. הנרטיב, המסופר בגוף ראשון, יוצר אינטימיות כמעט מיידית בין הקורא לבין פרד, החולק עם קוראיו את כל הגוונים של חוויית המציאות שלו, ממחשבות רציונליות ועד הזיות ופחדים.

הספר "מפתחים בחול" פורסם במקור כסיפור בהמשכים במגזין המדע הבידיוני "אנאלוג." הפירסום בהמשכים יוצר מבנה עלילת מרדף אפיזודלית עמוסה בהתרחשויות ושיאים דרמטיים. בניית הדמויות של זילזני אופיינית ליצירות אפיזודליות המתפרסמות בהמשכים. דמותו של המספר-הגיבור היא הדמות היחידה המפותחת באופן מלא. כל שאר דמויות בני האדם והחייזרים מופיעות ונעלמות על בסיס חלקן בקידום עלילת המצוד אחר אבן הכוכב, ונחלקות באופן ברור למדי בין דמויות המגינות על פרד ומקדמות את השבתה של אבן הכוכב למקומה, לבין דמויות המאיימות על חייו של פרד ומסכנות את הברית הטריה בין האנושות לבין הציוויליזציה הגלקטית.

אוהדי המדע הבידיוני, המורגלים לדמויות חייזרים יצירתיות, ימצאו מימד של שעשוע (או לחילופין זעזוע) בעובדה שהחייזרים "בני התרבויות רבות העוצמה בגלקסיה" בוחרים ללבוש דמויות של חיות או צמחים בבואם לפגוש את בני האדם.

בקריאה ראשונה, "מפתחים בחול" הינו ספר מתח משעשע הנקרא בנשימה עצורה. בקריאה שניה מתגלה אבן הכוכב, אחריה מנהלות כל הדמויות מצוד, כסוג של 'מק'גאפין'. המונח 'מק'גאפין', שהוטבע על ידי אלפרד היצ'קוק, מתיחס למרכיב עלילתי המרכז סביבו את תשומת הלב של הצופים ומניע את העלילה קדימה בהיותו משאת ליבן של כל הדמויות, אך מתגלה בסופו של המרדף כחלום שווא ריק מתוכן.

זילזני עצמו מרמז על היותה של אבן הכוכב המחשה למופרכותם של הדברים באמצעות אלוזיות לחיוכו המרחף ללא גוף של חתול הצ'שייר מ"אליס בארץ הפלאות" ולסנארק המתגלה כבוג'ום ומעלים את המוצא אותו, בסיומו של "ציד הסנארק" של לואיס קרול. אבן הכוכב הינה חוויה של העדר שאינה ריקה מתוכן, אלא שהתוכן אינו העיקר שלה; מעין התבוננות ללא מתבונן המשקפת את הנחיותיו של חתול הצ'שייר לאליס: "אם אינך יודעת לאן את הולכת, כל דרך תוביל אותך לשם".

מפתחים בחול, רוג'ר זילזני. תרגמה מאנגלית: דורית לנדיס. הוצאת עם עובד. 215 עמ'.