jump to navigation

סיפורי דהרמה (4): אתה תשמיץ אותי, אני אברך אותך 7 באוגוסט 2008

Posted by Keren Fite in סיפורי דהרמה.
Tags: , ,
add a comment

באחת הפעמים בהן הגיע ללמד במרכז Spirit Rock סיפר אג'אן ג'מני (Ajahn Jumnien) על אדם מוטרד שהגיע אל המנזר שלו וביקש לשוחח איתו. כשישבו לשיחה סיפר האדם שמטיפים אוונגליסטים שכרו אותו על מנת שיפרסם את ההרצאות המיסיונריות שהם מקיימים בדרום תאילנד. דרכם של המיסיונרים ללכוד את תשומת ליבם של המקומיים ולקדם את האמונה הנוצרית, היא באמצעות כרוזים הנוסעים בקרבת המנזרים המרכזיים ומשמיצים בקולי קולות את המורים המקומיים, כולל המצאות יצירתיות של סיפורים שלא היו ולא נבראו, הגובלים בהשמצה.

אג'אן, פתח האיש ואמר, אני עני מאוד ולמרות זאת מתאמץ לממן את לימודיה של בתי באוניברסיטה. שכר הלימוד עולה המון כסף, ואנחנו מרוויחים כל כך מעט… ואז הוסיף, האוונגליסטים שכרו אותי לעבודה אצלם…
יש לך דרך אחרת להתפרנס בכבוד ולהשיג את הכסף עבור לימודי בתך? שאל אג'אן
לא, אין עבודה טובה כמו זו, הם משלמים המון כסף, כסף שיספיק ללימודים של בתי וגם לקיום המשפחה
אם כך, אמר אג'אן, הרי שזו הדרך המתאימה ביותר. הם באמת משלמים משכורת נהדרת. אבל, אתה יודע, הרבה אנשים כאן בקהילה אוהבים אותי, ואולי הם לא יבינו כהלכה את מניעיך ויכעסו על כך שאתה משמיץ אותי. אומר לך מה נעשה, אתן לך קמיע שיגן עליך, וגם אברך אותך כדי שלא יפגעו בך, ומעבר לכך גם אומר כאן לכל האנשים שאתה אדם טוב…

והאיש לקח את הקמע וקיבל את הברכות, ויצא אל המכונית שחיכתה לו בחוץ, לקח את הרמקול לידיו והחל לספר בקולי קולות על ההרצאה המיסיונרית הקרובה, ולא שכח לציין שאג'אן הוא מורה גרוע, ויש לו ילדים לא חוקיים וגם חשבון בנק סודי בשוויץ…

בחיינו יהיו רווחים והפסדים, השמצות ומחמאות, עליות ומורדות. הידיעה הצלולה שלמעשה אין ביניהם הבדל משמעותי, ושתחושת ההנאה או הסבל המתלווה אליהם אינה אלא מלכודת של ההכרה, היא המאפשרת שלא להשתלח במי שנדמה לנו שיוצא נגדנו.

סיפורי דהרמה (3): אינך חייב לירות ראשון 5 באוגוסט 2008

Posted by Keren Fite in סיפורי דהרמה.
Tags: , , , , , , ,
8 comments

ככל שהפכו בכירי הממשל בתאילנד מושחתים יותר, כך גבר חוסר שביעות הרצון בקרב עמם, ויותר ויותר אנשים נמלטו אל היערות בדרום תאילנד כדי להצטרף אל המורדים. איזור דרום תאילנד הפך לאתר התנגשות אלימה בין כוחות הממשלה לבין המורדים. הכפריים באיזור נפגעו קשות מהמאבק האלים בין הכוחות.
כשאג'אן ג'מני (Ajahn Jumnien) החל ללמד במנזר במחוז נאסאן בשנת 1967, נאמר לו שמוטב לו לעזוב את האזור, משום שאם ישאר לבטח ירו בו. המשטרה סברה כי הוא קומוניסט התומך במורדים, המורדים סברו כי הוא מרגל של הממשלה. אלא שאג'אן סירב לעזוב.
בתגובה הציעו לו שני הצדדים את "הגנתם". אג'אן הסביר בנימוס כי הדהרמה היא מבטחו, וכי הוא יקבל אל שיעוריו את כל מי שירצה לבוא ולהקשיב. המקדש שלנו הוא מקום מקלט משדה הקרב של התשוקה, הסביר, שלום אמיתי לא יגיע כתוצאה משינוי חברתי.  יתכן שלשני הצדדים יש טיעונים צודקים, אלא שהשלום הפנימי יגיע כתוצאה מהדהרמה, כתוצאה מהחוכמה המכירה בהשתנות המתמדת של הקיום.
בסופו של דבר לימד אג'אן את כוחות הממשל שבכפר ואת המורדים שבהרים. גם החיילים וגם המורדים סיפרו לו שהם מפחדים למות, ומשום שהם מפחדים הם חייבים לירות ראשונים. אג'אן הקשיב. בביקורו הבא אצל החיילים, ובנפרד אצל המורדים, הביא להם קמעות ואמר: הקמע הזה הוא קמע "אל מוות". אני בירכתי את קמע המגן הזה, וכל עוד תענוד אותו לא תמות. עכשיו אינך חייב לירות ראשון.
במשך תשע שנים המשיך אג'אן ללמד באיזור. במהלך הזמן שימש כמתווך בין הממשלה לבין המורדים והכפריים ותיווכו איפשר להם לממש את הבטחת הממשלה לחנינה.

כולנו זקוקים למקום של נחמה, מקום של חמלה, מקום מקלט משדה הקרב של התשוקה. כשאנחנו באים לעזור, באים מתוך רצון להיטיב ולשנות, גם מעשה צנוע כמו הבטחה של הגנה, נכונות להקשבה ללא שיפוט או היכולת להכיל את פחדיו של האחר ללא הטפה, עשויה לשנות עולמות.

מתוך

Kamala Tiyavanich, Sons of the Buddha: The Early Lives of Three Extraordinary Thai Masters Wisdom Publications, 2007