jump to navigation

מי באש? 29 בספטמבר 2014

Posted by Keren Fite in יום כיפור, שירי חג מועד ונופל.
Tags: , , , , ,
add a comment

מי באש

לאונרד כהן. תרגם: אורי דותן בוכנר

ומי באש, מי במים

מי לאור חמה, מי בליל אפלה

מי בסבל רב, מי סתם כך

מי ביום פריחה אביבית, מי בגסיסה איטית

ומה אומַר? מי הוא זה, מי המבקש?

ומי בנפילה, מי בתרופות הרגעה

מי בממלכת האהבה, מי באיבחה מהירה

מי במפולת שלגים, מי באבקת סמים

מי בתאוות בִּצְעוֹ, מי בגלל רעבונו

ומה אומַר? מי הוא זה, מי המבקש?

ומי בהשלמה אמיצה, מי בתאונה

מי גלמוד בבדידותו, מי אל מול מראתו

מי בפקודת גבירתו, מי בידיו שלו

מי אסור בכבלים, מי בכוחות רבים

ומה אומַר? מי הוא זה, מי המבקש?

Who by fire

Leonard Cohen

And who by fire, who by water,

Who in the sunshine, who in the night time,

Who by high ordeal , who by common trial,

Who in your merry merry month of May,

Who by very slow decay ,

And who shall I say is calling?

And who in her lonely slip , who by barbiturate,

Who in these realms of love, who by something blunt ,

And who by avalanche , who by powder ,

Who for his greed, who for his hunger,

And who shall I say is calling?

And who by brave assent, who by accident,

Who in solitude, who in this mirror,

Who by his lady's command, who by his own hand,

Who in mortal chains , who in power,

And who shall I say is calling?

את השיר Who by Fire כתב ליאונרד כהן בהשראת הפיוט "ונתנה תוקף" הנאמר כחלק מתפילות ראש השנה ויום הכיפורים. בראיון משנת 1979 מספר כהן שהוסיף את השורה החוזרת and who shall I say is calling כשאלה קיומית השואלת מי או מה קובע אם נחיה ואם נמות.

פירושה הפשוט של השאלה who is calling הוא, מי מתקשר? אולם, calling הוא גם ייעוד, ו- to call הוא גם ביקור.

Evacuating_Casualties_Durning_the_Yom_Kippur_War

עם פרוץ מלחמת יום כיפור, הגיע לאונרד כהן לישראל כדי לעזור במאמץ המלחמתי.

הוא נשלח להופיע מול חיילים, ביחד עם זמרים אחרים.

על ההופעות בזמן המלחמה מספר אושיק לוי:

"[לאונרד כהן] רצה לעבוד בקיבוץ ואמרתי לו 'מה פתאום קיבוץ?, בוא לשיר', והוא אמר שהשירים שלו עצובים מדי. הצלחתי לשכנע אותו … ונסענו כבר באותו יום לחצור. לאונרד מאוד התרגש, ההאנגר היה מפוצץ חיילים והם קיבלו אותו בשאגות כשמתי כספי מלווה אותו … הופענו בין שש לשמונה הופעות ביום … כשאתה עושה שש-שמונה הופעות ביום כשמטוסים עפים מעליך, אתה רק רוצה לרומם את רוחם של החיילים. אני זוכר איך הופענו לצנחנים שיצאו לכיוון סואץ ועמדנו עם הגיטרות ושרנו, ובערב ראינו אותם חוזרים לבית חולים שדה, ועזרנו לסחוב את חלקם על אלונקות עם כל מיני צרות שלא נדע. זה היה מאוד קשה ונחרת מאוד חזק … "

איננו שולטים במועד לידתנו, איננו שולטים במועד מותנו. אין לנו שליטה או בחירה בנוגע לדרך בה ניוולד ולדרך בה נמות. החיים עצמם, בזמן הווה, הם הזמן היחיד הנתון לנו להיות בו באמת ובתמים. השאלה הפשוטה – מי הוא זה, מי המבקש? – שנשאלת בהמשך לרצף של דרכים שונות לחיות או למות, היא קריאה לנוכחות. נוכחות פשוטה בזמן הווה, על האש ועל המים שהוא מביא.

הציטוטים מתוך:

40 שנה למלחמת יום כיפור: אמנים חוזרים להופעות בחזית, מאת נדב מנוחין. 13.9.2013

להרבות טוב למען יבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם 5 באוקטובר 2011

Posted by Keren Fite in יום כיפור, שירי חג מועד ונופל.
Tags: , , ,
2 comments

יום הכיפורים מתקרב ואיתו חשבון נפש. נדמה שכל עניין חשבון הנפש הוא דבר מה שאדם מבצע בינו לבין עצמו, מעין דיבור אישי בינו לבין אלוהיו, כי הרי ביום הכיפורים נחתמים הגורלות "מי לחיים ומי למוות". אלא שבהפטרה לקריאה בתורה ביום הכיפורים אנו קוראים בישעיהו נ"ח, ובקריאה זו יש אבחנה משמעותית בין עשייה לנפשי ולביתי, לבין עשייה חברתית.

נבואת ישעיהו בפרק נ"ח ניתנת בזמן שיבת ציון, כאשר העם מתמודד עם הקושי והאתגר של בניית הארץ. מתוך הקושי הגדול העם שואל לָמָּה צַּמְנוּ וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע? הנה אנו מתאמצים, ומענים גופנו בצום ונפשנו בתפילה, אך התשובה לה אנו מצפים לא מגיעה, הקושי נותר קושי ואין לנו הקלה. הנביא עונה הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ, וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע… הֲכָזֶה, יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ–יוֹם עַנּוֹת אָדָם, נַפְשׁוֹ? אתם טועים לחשוב שהצום הזה של סיגוף הגוף ועינוי הנפש, הוא הצום היוצר תיקון. בפסוקי ההמשך ישעיהו מבחין בין העשייה הטקסית של הפולחן המוכר של יום כיפור, עינוי הגוף, צום ותפילה, לבין עשייה שמרבה טוב בעולם:

הֲלוֹא זֶה, צוֹם אֶבְחָרֵהוּ–פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע, הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה; וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים, וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת:  כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.

ישעיהו יוצר אבחנה בין צום שנעשה מתוך ראייה חשבונאית-אנוכית, בו האדם צם כדי לקדם את עצמו ואת ענייניו, כדי להקל על סבלו, לבין צום שנעשה מתוך דאגה לחברה הסובבת את האדם: מתן בית לעני, אוכל לרעב, בגד לנזקק. מזכיר לכם משהו?

וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם

ישעיהו מדבר על דאגה לסביבה האנושית, והדיבור הוא בפעלים שמעידים על עשייה מתמשכת: פתח, התר, שלח, נתק, פרוס, הבא, ראה ואל תתעלם. ישעיהו מדבר על אחריות היחיד לזולת, על עשייה שאינה רק טקס אלא התבוננות פעילה, זיהוי צרכים ומתן מענה.

החיבור להפגנות למען צדק חברתי כמעט מתבקש. במעגלי הדיונים שהתקיימו בהמשך להפגנות עלתה הכמיהה לתחושה של קהילה, עזרה לזולת והדדיות חברתית. כי המחאה החברתית שקוראת למדינת רווחה ולצדק חברתי, משמעה לנהוג בהגינות בעובדים, ובמקום להעשיר עוד את העשירים, לפזר ולבזר את השפע בין כלל שכבות האוכלוסיה.

למען יבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם

Tikkun-Olam-1 בנבואתו מדבר ישעיהו בעיקר על דאגה לסביבה האנושית. אלא שניתן לפרש את מנהג יום הכיפורים בישראל כדרך שיש בה גם דאגה לסביבה. למשך יממה אין תחבורה ציבורית ופרטית וזוהי הקלה של הזיהום הסביבתי. משום שאיננו נוסעים אנו מבלים בביתנו ובתוך הקהילה הקרובה: רוכבים על אופניים, שהם כלי תחבורה שקט שאינו מזהם את הסביבה, לא משקיעים את זמננו בקניות, ובכך מפחיתים מעט את צרכנות היתר שגם היא בין הגורמים המרכזיים לזיהום כדור הארץ. ולמה לצמצם עשייה טובה זו ליום אחד בלבד?

ומתוך המקום השקט הזה של שיחה עם שכנים ובני משפחה, הרשו לעצמכם לחזור ולו לרגע לחיים של פשטות וראיית הזולת, וחישבו מה תעשו אתם כדי לקדם ערכים של צדק, שיוויון, עבודה ואחווה, למען יבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם.

ולמי שזקוק לעוד קצת השראה לעשייה, הנה דברים שאמר יאנוש קורצ'ק בתוכנית הרדיו שלו ששודרה בשנות השלושים של המאה העשרים:

חָיִיתָ – כַּמָּה חָרַשְׁתָּ,
כַּמָּה כִּכָּרוֹת לֶחֶם אָפִיתָ,
כַּמָּה זָרַעְתָּ,
כַּמָּה עֵצִים נָטַעְתָּ,
כַּמָּה לְבֵנִים הִנַּחְתָּ לְבִנְיָן
בְּטֶרֶם תֵּאָסֵף אֶל עַמְּךָ,
כַּמָּה כַּפְתּוֹרִים תָּפַרְתָּ,
כַּמָּה הִטְלֵאתָ, אִחִיתָ,
לְמִי הֶעֱנַקְתָּ מֵחֻמְּךָ,
בְּמִי כּוֹשֵׁל – תָּמַכְתָּ,
לְמִי הוֹרֵיתָ דֶּרֶךְ בְּלִי לִתְבֹּעַ
הַכָּרַת טוֹבָה וּמַתָּן פְּרָס.
מַה הַתְּרוּמָה שֶׁתָּרַמְתָּ,
אֶת מִי שֵׁרַתָּ?