jump to navigation

מה עשינו זה לזו? מה נעשה בעתיד? 24 בנובמבר 2014

Posted by Keren Fite in ביקורת סרטים, דרמה, מתח ופעולה.
Tags: , , , , , ,
add a comment

*הרשימה כוללת ספוילרים

איימי אליוט דאן (רוזמונד פייק) וניק דאן (בן אפלק) הם בני זוג מושלמים המציגים תמונת זוגיות אידיאלית: חברים בנפש, מאוהבים, יפים. האידיליה מתנפצת כשביום נישואיהם החמישי מגלה ניק כי אשתו נעלמה מהבית, וכי הרמזים מצביעים עליו כמי שרצח את אשתו.

"אני צריך עורך דין?" הוא שואל את הבלשית החוקרת את המקרה, "כי אני מרגיש כמו בפרק של חוק וסדר." וכמו בסדרה הידועה, גם "נעלמת" לוקח את הצופים למסע נפתל של מתח וגילוי בנוגע לצידם האפל של יחסי גברים ונשים בכלל, ויחסי נישואים בפרט.

תחילה מסופר הסיפור מנקודת מבטו של ניק, שמסתבר כמספר לא-אמין: קטעים מתוך יומנה של איימי מוכיחים כי פחדה ממנו, בחשבון הבנק המשותף יש הוצאות לא מוסברות, ומסתבר כי בחודשים שלפני העלמה, ניק הגדיל את סכום ביטוח החיים של אשתו, מה שמסתמן כמניע לרצח.

אולם, למרות מבצע חיפושים אליו מתגייסים תושבי האיזור, המשטרה אינה מצליחה לאתר את גופתה של הנרצחת, וההוכחות לאשמתו של ניק הן נסיבתיות. זה לא מפריע לתקשורת לרדוף את ניק ולהאשים אותו ברצח אשתו. אולם, כשמסתבר שבמשך שנה ניק ניהל רומן עם סטודנטית בקורס כתיבה יוצרת אותו הוא מלמד בקולג' המקומי, סיפור חפותו של ניק קורס ונדמה כי אשמתו ברורה.

אלא שאז מתהפכת העלילה על ראשה, והסיפור מסופר מנקודת מבטה של איימי, שמתגלה לעיני הצופים בריאה ושלמה, בעיצומו של מסע נקמה מתוחכם נגד בעלה הבוגדני. כשמסע הנקמה של איימי משתבש, העלילה מקבלת תפנית מזעזעת.

הסרט בבימויו של דיוויד פינצ'ר מבוסס על רב המכר של ג'יליאן פלין, שגם כתבה את התסריט לסרט. בן אפלק משחק גבר שזהותו תלויה במה שאומרת עליו סביבתו הקרובה, שמוצא עצמו לכוד בתפקיד שיצרה עבורו אשתו. רוזמונד פייק משתנה לנגד עינינו מדמות הנערה הכל-אמריקאית המושלמת, לפסיכופטית רצחנית.

gone girl pike head "עליכם לדעת דבר אחד על איימי," אומר לנו ניק, "היא תמיד מנסה לשחק את אלוהים." הצורך האנושי לעצב את העולם, ולשלוט במרכיביו, גורם לשני בני הזוג לבלבל בין אהבה לבין שליטה, ולהילכד ביחסי תלות הרסניים.

הוריה של איימי גם משכתבים את המציאות, בדרכם. הם יצרו סדרת ספרי ילדים בה מככבת "איימי הנהדרת," בת דמותה הדימיונית והמושלמת של איימי בתם. "איימי הנהדרת" היא דמות אידיאלית של סופר-ילדה, הגדלה להיות סופר-אשה, המצליחה בכל מה שהיא עושה; דמות שאיימי המציאותית אינה יכולה להתחרות מולה, אבל מרגישה מחוייבת לנסות להגשים את האידיאל במציאות.

איימי משחקת את דמות האשה-הנחשקת מול ניק. היא יפה, יודעת לבלות, מצחיקה ועשירה. כשהמציאות משבשת את האשליה, הזוגיות של איימי וניק קורסת. הם מאבדים את מקומות העבודה שלהם, נכנסים למצוקה כלכלית, ומחלתה של אימו של ניק גורמת לכך שהם עוזבים את ניו-יורק ועוברים לגור בעיירה הקטנה בה גדל ניק. ניק, הגבר-הילדותי המנסה לרצות את כולם, נסחף אל תוך רומן עם סטודנטית מעריצה.

כשנישואיה משתבשים, איימי יוצרת לעצמה תפקיד חדש. מאישה-מאוהבת-מושלמת היא הופכת לאישה-נוקמת-מושלמת. היא יוצרת עלילת נקמה, במהלכה היא משתנה לנגד עיני הצופים מאישה יפהפיה, מושלמת וחזקה, לאישה מוכה, קורבנית ונזקקת. איימי משחקת את האשה הנבגדת, ובהמשך את האשה הנאנסת, כדי ליצור בסיס שמאפשר לה לשלוט בגברים בחייה, ולעצב את חיי הנישואים שלה בהתאם לאשליית אהבה שביסודה מצויה משאלת שליטה.

כאשה כותבת-יוצרת, איימי משמשת בתפקיד אלוהים, היא הכותבת-היוצרת השולטת בדמויות בעולמה. היא מנסה "לכתוב" את האנשים בחייה, כמו שיוצרים דמויות בספר. אלא שהמציאות מזמנת לה שיבושים בלתי צפויים, שכדי להתמודד עימם עליה להפוך אלימה יותר ויותר.

"'נעלמת' אינו מצייר דיוקן נשי מחמיא, וזה בסדר גמור מבחינתי," כותבת ג'יליאן פלין, "האם לא הגיע הזמן לגלות את הצד המכוער של הנשים? רציתי ליצור דמות אשה מרושעת, אלימה, מפחידה. נשים השקיעו כל כך הרבה זמן ומאמץ בהעצמה נשית, עד כדי כך שלא השארנו מקום לצד האפל."

מידת יכולתם של בני הזוג להמשיך להתעלל זה בזו נותרת כהבטחה לא ממומשת: מה עשינו זה לזו? מה נעשה בעתיד?

קצה המחר: כל יום הוא מלחמה חדשה 29 ביולי 2014

Posted by Keren Fite in ביקורת סרטים, מתח ופעולה.
Tags: , , , , ,
1 comment so far

*הרשימה כוללת ספוילרים

בעתיד כל שהוא כדור הארץ ניצב מול איום של פולשים חייזרים. ויליאם קייג' (טום קרוז) הוא רב-סרן חסר כל ניסיון קרבי שממונה על יחסי הציבור של המלחמה. כשהוא מסרב פקודה, הוא מוצא עצמו נשלח אל שדה הקרב כטוראי.

edge of tomorrow סצנת הקרב הראשונה מזכירה את סצנת הפתיחה של "להציל את טוראי ראיין," ללא הלוחמים העשויים ללא חת. קייג' חסר מוטיבציה ללחימה, חסר מיומנות, ומפחד. הצילומים התזזיתיים, הפיצוצים, החיילים המתים, והחייזרים דמויי-החרקים מעוררים בעתה. העובדה שקייג' נהרג בקרב הפתיחה מסיימת את הסרט עוד בטרם החל.

אלא שקייג' נלכד בלולאת זמן שגורמת לו לחזור ולחיות שוב ושוב את יומו האחרון.

לנגד עינינו הופך קייג' מאיש יחסי ציבור פחדן לחייל מיומן. עם כל חזרה ליום הקרב, הוא מתאמן יותר, והופך מיומן יותר ויותר בקרבות, עד שהחיילים הלוחמים לצידו עוברים מזילזול, להערכה, ולאמון המביא אותם ללכת אחריו בקרב האחרון, זה שיסיים את הקרבות כולם.

לצידו של קרוז לוחמת ריטה ורטסקי (אמילי בלנט). בשונה מסרטי העלמה במצוקה, ורטסקי היא לוחמת מיומנת, המדריכה את קייג' באימונים, ולוחמת לצידו. בקור רוח היא אומרת לו שבמקרה שהוא נפצע, מוטב שימות ויחזור שוב לשדה הקרב, משום שטיפול בפציעה יבטל את יכולתו לחזור בזמן, וכפועל יוצא ימנע את הסיכוי הקלוש לנצח במלחמה. היא יורה בו למוות בכל פעם בה הוא נפצע.

"זה די נדיר למצוא תפקיד נשי עם עוצמה בסרטי פעולה," אמרה אמילי בלנט בראיון, "דמויות נשיות בדרך כלל אוחזות בידו של הבחור ורצות מאחוריו כאילו אין להן מושג מה לעשות ולאן ללכת."

ורטסקי מכוונת מטרה וחסרת סנטימנטים. לאורך הקרבות החוזרים קייג' הוא זה שמנסה לנהל שיחות וליצור אנטימיות שמעבר לקרבות, מנסה להציל את חייה ולשכנע אותה לא ללכת אל הסוף המר, אך היא מחזירה אותו שוב ושוב להכרח להלחם ולנצח.

"קצה המחר" מלא אקשן, וכמעט משולל מחשבה. קייג' מפתיע ביכולת שלו לחזור שוב ושוב לשדה הקרב, מבלי לחוות חולשה או יאוש. לפני הכניסה אל הקרב, סמל פארל (בילי פקסטון), מפקד המחלקה, אומר: "שדה הקרב הוא הגואל הגדול. זהו כור המצרף הבוער בו מחושלים הגיבורים האמיתיים."

מה שנשמע בפעם הראשונה כנאום הנועד להלהיב את החיילים המפוחדים לקראת הקרב, הופך עם כל חזרה למעין משל על קיומו של קייג' שנדון לחזור שוב ושוב על יומו האחרון. משל על אומץ הלב שבחזרה לקרב הנראה אבוד, ועל התקווה שהפעם הזאת הקרב יסתיים בצורה אחרת.

אליסיום: הבטחה מטרידה 28 ביולי 2014

Posted by Keren Fite in ביקורת סרטים, מתח ופעולה.
Tags: , , , , , ,
1 comment so far

*הרשימה כוללת ספוילרים

השנה היא 2154. כדור הארץ עני, הרוס ומזוהם. העשירים עברו לאליסיום, מושבה נקיה וירוקה בה אפשר לרפא כל מחלה. אוירת הכאוס והסכנה בכדור הארץ באה לידי ביטוי בשימוש במצלמות יד ובצילומים תזזיתיים. הצילומים באליסיום נקיים ואסתטיים עד כדי סטריליות.

elysium-poster מקס (מאט דיימון), הדמות המרכזית בסרט, הוא אסיר לשעבר. מציאות החיים בכדור הארץ המזוהם היא מציאות של מדינת משטרה דיסטופית. השוטרים וקציני המבחן הם רובוטים, המתייחסים לבני האדם, ובכלל זה למקס, כנתון סטטיסטי ולא כבן אנוש. הסרט נפתח בניסיונותיו של מקס להמנע מעבריינות ומאלימות, ומנסיבות בלתי אפשריות שדוחפות אותו למסלול התנגשות קטלני מול מערכת דיכוי וחוסר צדק.

השוטרים תוקפים אותו משום שהתחצף אליהם (או התבדח לטענתו) ומנמקים את אלימותם באמירה "יש מדיניות של אפס סובלנות." קצין המבחן מסביר למקס שקיים סיכוי של 78% שהוא יחזור לפשע, ולכן ההתנגשות עם השוטרים מביאה להארכת תקופת המבחן שלו.

במקום העבודה של מקס הערך העליון הוא תפוקה בהתאמה למכסות, עמידה ביעדי הייצור, והגדלת הרווח. כשנתקע הכבשן עליו עובד מקס, מנהל העבודה דורש ממנו להכנס ולתקן את התקלה. כשהוא נלכד בכבשן וסופג קרינה ברמה גבוהה, מודיע לו רובוט שיש לו חמישה ימים לחיות, מספק לו כדורים ושולח אותו הביתה. במציאות החיים של ”אליסיום” אין שום ענין בפרט, בסבלו, בחייו או במותו.

מקס המיואש פונה לשותפו לשעבר לפשיעה, כדי שיסדיר עבורו כרטיס כניסה לאליסיום, שם יוכלו לרפא אותו. התנאי הוא שיעבור ניתוח שיהפוך אותו למעין אדם-מכונה, וישתתף במבצע שמהותו פריצה למחשבי אליסיום. המבצע, כמובן, משתבש.

מקס גדל במנזר של נזירות היספניות ביחד עם פריי (אליס בראגה). אחת הנזירות מספרת למקס שהוא יחיד ומיוחד, שנולד למען מטרה מיוחדת, שיעשה משהו גדול ונפלא בעתיד. מקס הופך לעבריין, וגם כאשר הוא מבקש לשקם את דרך חייו, נסיבות החיים מונעות זאת ממנו. פריי, לעומתו, הופכת לאחות בית חולים ועוזרת לחולים ולנזקקים כנגד כל הסיכויים. אולם, הבת שלה חולה בלוקמיה ללא סיכוי להחלמה, אלא אם כן תגיע לאליסיום.

הבת החולה מספרת למקס סיפור על סוריקטה שעולה על גבו של ההיפופוטם כדי לאכול פירות. "מה יוצא להיפופוטם מזה?" שואל אותה מקס. "הוא רוצה חבר," היא עונה.

לכאורה פריי מתנגדת לאלימות, ומוצגת כהיפוכה של דלאקורט (ג'ודי פוסטר), קצינת האבטחה של אליסיום, שמסבירה שהאלימות אותה היא מפעילה (בסיועו של קרוגר, שמאופיין כרוצח פסיכופת), נועדה כדי להגן על ילדיה ועל עולמה מפני הפולשים מכדור הארץ. הנשיא של אליסיום דוגל בדרכי שלום, אבל מעוצב כאמפוטנט חסר יכולת. דלאקורט, מסבירה לו שהאלימות נחוצה כדי לשמר את הפציפיזם שלו: "כשיש לך פולשים אתה צריך אותי שאעשה את העבודה המלוכלכת." למעשה, על מנת לרפא את אזרחי העולם כולו (ולממש את משאלת ליבה של פריי) ולקבל אותם לאליסיום, נדרשת אלימות הרסנית, שגובה את חייו של מקס. האלימות הופכת לרע הכרחי עבור כולם.

בסופו של ענין, אחרי פריצה אלימה לאליסיום, מקס מקריב את חייו כדי לאתחל את המערכת, מה שהופך את כל תושבי כדור הארץ לאזרחי אליסיום. למקס אין למעשה כל אידיאולוגיה או רצון לגאול את העולם. הוא מבקש להגיע לאליסיום כדי להציל את חייו. את ההחלטה להציל את כולם במחיר חייו הוא מקבל כשהוא מבין שימות בכל מקרה.

יש קווי דימיון בין "אליסיום" לבין "מחוז 9", סרטו הקודם של הבמאי ניל בלומקמפ (Neill Blomkamp). בשני הסרטים ישנה אמירה פוליטית בנוגע ליכולתו של הרוב השבע לקבל את האחר שנתפס כזר וכמסוכן. ”אליסיום” מתאר דיסטופיה בה הפערים הכלכליים-חברתיים מתרחבים עד כדי כך שהמעמדות העליונים (הלבנים והמשכילים, שהסרט מאפיין כאירופאים) מרחיקים עצמם מהמעמדות הנחשלים (בעיקר היספנים ושחורים), אך ממשיכים לנצל את עבודתם.

שרלטו קופלי (Sharlto Copley), השחקן שמשחק את קרוגר האלים, גילם את ויקוס, השוטר הבירוקרט טוב הלב שרק-עושה-את-תפקידו ב"מחוז 9" אך מגלה לזוועתו שהוא הופך לחיזר בעל כורחו. בשני המקרים מדובר בדמות המאבדת את זהותה האנושית. ויקוס הופך לחייזר, קרוגר מתמסר כליל לאלימות.

הסרט צולם בשכונות העוני במקסיקו סיטי. "יש לך צוות שמגיע מהעולם העשיר והשבע, שמגיע לשכונות העוני של מקסיקו סיטי עם טכנולוגיה מתקדמת לאיזור מצוקה… זאת אליסיום של תקופתנו. אנחנו באנו מתחנת החלל קליפורניה," אמר בלומקמפ בראיון, "אם באת בשביל חוויית פופקורן כייפית, מחכה לך חוויה מטלטלת… אם בסוף הסרט אתה מוצא את עצמך מוטרד, צפית בו כמו שהתכוונו."

אליסיום מייצגת את מימושה של המשאלה האנושית לשיחרור מסבל וכאב: מקום בו אין דאגות של פרנסה, והטכנולוגיה נותנת מענה לכאב, מחלה, זקנה, ואפילו למוות. אלא שמחיר האוטופיה הוא אלימות ואפליה חברתית הגובלת בגזענות. בשונה מ"מחוז 9," שמסתיים בצורה מורכבת ועוכרת שלווה, "אליסיום" מציע סוף טוב-לכאורה. בנקודה בה מסתיים הסרט ההפרדה בין תושבי אליסיום לבין תושבי כדור הארץ מתבטלת וכולם הופכים לאזרחים שווים. אולם, הפוטנציאל הנפיץ של האלימות נותר בשדות הנצח של אליסיום כמו הבטחה מטרידה.

משחקי הרעב (4) התלקחות (סרט): בוכה יותר מידי, מתנשקת יותר מידי 1 בדצמבר 2013

Posted by Keren Fite in ביקורת סרטים, מתח ופעולה.
Tags: , , , , , , , , ,
1 comment so far

*הרשימה כוללת ספוילרים

ב"התלקחות," הסרט השני בסדרת "משחקי הרעב," קטניס ופיטא, המנצחים של משחק הרעב ה- 74 גרים בכפר המנצחים במחוז 12. תנאי החיים נוחים יותר, אבל מהר מאוד מתגלה אופיו המחניק של כלוב הזהב בו הם נתונים. השניים מגלים כי הם לכודים בתפקיד האוהבים הטרגיים, וכי סיפור האהבה אותו שיחקו מול המצלמות כחלק מהאסטרטגיה שהובילה אותם לניצחון במשחק, הפך בעל כורחם לסיפור חייהם.

אל נוכח מצלמות הקפיטול, בשלב השיא הסופי של המשחק, קטניס ופיטא שוברים את החוקים ומאיימים כי יתאבדו באכילת גרגירי רעל. השניים מסרבים להלחם עד מוות או לציית לחוק לפיו יש רק מנצח אחד. הסיום המשמח בסוף הסרט הראשון, הופך לכלוב זהב מאיים בתחילתו של הסרט השני. סיפור האהבה שליווה אותם מתחילת המשחק הוא התירוץ בו משתמש הקפיטול כדי להסביר מדוע מעשה המרד הגלוי לא הוביל למותם המיידי, אלא דווקא לנצחונם. קטניס מוצגת כמי שלא יכלה לעמוד בהריגתו של הנער שהיא אוהבת, ומוצאת עצמה כלואה במערכת יחסים בה אינה מעוניינת.

בסרט השני מתבהר שקטניס קשורה בנימי נפשה בגייל, חברה לצייד. מצלמות הקפיטול לוכדות את החברים-שהפכו-אהובים מתנשקים. הנשיא סנואו מבהיר לקטניס כי המרד שהפגינה נוכח המצלמות הצית תסיסה בכל המחוזות, ואם קטניס רוצה לשמור על חיי אהוביה, עליה לדאוג להרגעת המצב.

כשהיא הולכת להיימיטץ', המנטור שהנחה את פיטא ואותה במהלך משחק הרעב, ומבקשת שיעזור לה לשרוד את סיור הניצחון, היימיץ' מגלה לקטניס את האמת העגומה: "זה לא יגמר אף פעם," הוא אומר לה, "את תצטרכי לשחק את סיפור האהבה הזה כל ימי חייך."

hunger-games-catching-fire-poster

קטניס המבוהלת מנסה לשחק לפי הכללים, אך היא ופיטא מצליחים רק לגרום לתסיסה מוגברת יותר. מה שקטניס אינה יודעת, ומה שנסתר גם מעיני הצופים עד סוף הסרט, היא העובדה שקטניס ופיטא משמשים ככלי משחק לא רק בידי הקפיטול אלא גם בידי המורדים.

הסרט השני בסדרה מעוצב יותר, ויפה יותר ויזואלית מהסרט הראשון. רמת השחיתות בקפיטול ונכונותם של תושבי הקפיטול להתמסר לחיי נהנתנות חסרי דעת הופכת גלויה ומפורשת, ופיטא וקטניס מתנהלים בסביבה המעוצבת והמלאכותית של הקפיטול כמי שקפאו שד.

"אנשים מתים מרעב במחוז 12," אומר פיטא המזועזע לקטניס במהלך קבלת הפנים החגיגית שנערכת לכבודם בקפיטול, "והאנשים כאן שותים שיקוי שיגרום להם להקיא כדי שיוכלו להמשיך לאכול."

מימדי הדיכוי והאלימות של עולם דיסטופי שנשלט בידי משטר דקטטורי באים לידי ביטוי חלקי בחלק הראשון של הסרט. כל מחווה המרמזת על מרד גוררת הוצאה להורג מיידית, גייל נלכד בשוק השחור במחוז 12 וסופג מלקות המביאות אותו על סף מוות. משחק הרעב ה- 75 מוכרז כמשחק בו יתמודדו המנצחים משנים קודמות. קטניס נמלטת אל השלג כשהיא מבינה שהסיוט של משחקי הרעב לא הסתיים עבורה, אלא עומד להתחיל מחדש.

למרות העיצוב היפה, הסרט מרוכך ומרודד ביחס לספר. מפיקי הסרט ביצעו שיקול כלכלי בנוגע לקהל היעד של הסרט וכפועל יוצא ריככו את סצנות האלימות והאימה כדי שיתאימו לקהל צעיר (הגבלת הצפייה היא מגיל 12). הסיוטים שמלווים את קטניס, רגשי האשמה של השורדת הנושאת בזיכרונה את כל מי שמת למענה או בגללה, תחושת הפחד המתמדת, הפחד לחייך ולחיי אהוביך, תחושת האין-מוצא והכורח להלחם על חייך יום יום שעה שעה, מהווים רקע אפל למשחקי הרעב, אפלה שמעומעמת בסרט.

הויכוח העקרוני בין גייל לבין קטניס בנוגע למרד שהחל בספר הראשון ויוכרע בספר השלישי, ויכוח שיגרום לאבידות כבדות ולגדיעת קשר האהבה בין קטניס לבין גייל, כמעט ולא בא לידי ביטוי בסרט. למרות הפיכתה לסמל העורבני החקיין, המסמל את המרד, קטניס לא מעוניינת במרד. היא רוצה לחיות את חייה בשקט עם משפחתה. קטניס לא מודעת לאנשים אחרים, עד אשר הם חודרים לחייה בכוח.

לעומתה, גייל נושא בתוכו זעם כנגד עוולות הקפיטול. הוא מאמין שיש להקריב חלק כדי להציל את הרוב. הוא מאמין בעליונותו של עקרון החופש על פני החיים והחמלה. כשקטניס משתפת את גייל ברגשי האשמה שלה על האנשים שנהרגו בגללה, הוא אומר לה "את נתת לאנשים הזדמנות, הם צריכים להיות אמיצים מספיק כדי לממש אותה," ומבלי משים מצביע על ההבדל המהותי בין שניהם: קטניס חושבת וכואבת את האנשים שהיא מכירה, האנשים שחייהם נגעו בחייה, גייל חושב על שינוי מהותי ועקרוני, מבלי להתחשב במחיר הכבד של המרד. גייל מגיע למרד מתוך בחירה, תודעה ורצון לנקם, קטניס מגיעה למרד מתוך הכרח וחוסר ברירה.

האנמיות היחסית של הסרט גרמה לצופה הצעיר בן ה- 13 שנלווה אלי לסכם את הסרט במשפט: "משעמם. היא מתנשקת יותר מידי, ובוכה יותר מידי."

רשימות נוספות על משחקי הרעב

אוכל ספרותי: משחקי הרעב ולחמניות הגבינה של פיטא

משחקי הרעב (1): זיכרי מי האוייב האמיתי שלך

משחקי הרעב (2): לקרוא או לא לקרוא זאת השאלה

משחקי הרעב (3): התנגדות לא אלימה

משחקי הרעב (3) הסרט : התנגדות לא אלימה 27 ביולי 2012

Posted by Keren Fite in ביקורת סרטים, משהו לקרוא, מתח ופעולה, ספרות לבני נוער, ספרות מתורגמת.
Tags: , , , , , ,
1 comment so far

הסרט "משחקי הרעב" הוא הראשון בסדרת סרטים בעקבות ספריה של סוזן קולינס. הסרט נפתח בהצגת העולם הפוסט-אפוקליפטי של פנאם, ומציג את עולמה של קטניס אוורדין (בגילומה של ג'ניפר לורנס): מציאות בה בני הנוער חיים בעולם משולל הגנה, מחוייבים להגן על עצמם בכל דרך אפשרית, ומוקרבים באקט טקסי-בידורי כחלק משילטון דיקטטורי שמנוהל על ידי מבוגרים.

למרות שהספר רווי בתיאורי מציאות אלימה, בצורה אופיינית למציאות שנבנית ממילים, תיאורי הקרבות העקובים מדם מותירים מקום לדימיון. כפועל יוצא, הקורא מדמיין את ההתרחשויות בהתאם לניסיונו, ידיעותיו, ומגבלות דמיונו-הוא. משום שהספר צמוד לנקודת מבטה של קטניס, הקורא הופך שותף ללבטיה של קטניס נוכח האלימות, מה שמוסיף רובד שלם של משמעות לספר, שנעדר מהסרט.

סצנות האלימות בסרט מצולמות במצלמת יד, חלקן מעורפלות, כולן מהירות. יותר משהסרט מציג את שלבי האלימות המדממים, הוא מציג את תוצאותיה: רסס של דם ולאחריו גופה של נער. ברור שנערים ונערות מתים בסרט, אבל טכניקת הצילום המהירה והתזזיתית מעמעמת את חומרת האלימות ואת הסבל שמתלווה אליה, והופכת את הסרט לחוויה מעוצבת, לא אמיתית, מרוחקת.

הצופים באולם הקולנוע למעשה משמשים בתפקיד הקהל הצופה מהקפיטול: מרוחק, נהנה מהאלימות כבידור. הזוועה עטופה בסוכריה מתוקה ומעוצבת, כל כך מתוקה שהזוועה הופכת סבירה לחלוטין, כל כך מעוצבת שאירועי הסרט עצמו נדמים לא אמיתיים ולעיתים אף מגוחכים.

במובן זה הסרט חלש יותר מהספר. כל ההתלבטויות של קטניס המופיעות בספר, התלבטויות שמעלות חשבון נפש מוסרי ותחושה של התקוממות כנגד המשחק האכזרי ושילטון הדיכוי נעלמות בסרט.

ketnis closeup
הסרט נותן לצופים דימויים ברורים ויפים, לועג לתרבות הבידור של תוכניות הריאליטי, אך בו זמנית מעמעם את האלימות במידה שתאפשר לצופים צעירים לראות את הסרט, ולהשתתף בדיוק באותה תרבות הבידור אותה הוא מבקר.

הדמויות המעניינות בסרט, שמצליחות לאתגר את העולם האכזרי והמעוצב, הן דווקא דמויות המשנה: גייל הות'ורן (ליאם המסוורת') חברה לצייד של קטניס, וקאטו (אלכסנדר לודוויג) המתחרה הקטלני ממחוז 2. הרגעים מעוררי המחשבה בסרט הם הסצנות בהן הדמויות מוצאות בעצמן את הנכונות להתנגד למשטר הדורסני ולאלימות שהוא כופה על משתתפי "משחקי הרעב," כולל סצנה אחת ייחודית לסרט שאינה מופיעה בספר.

עם תחילת משחקי הרעב כלל תושבי פנאם מתכנסים בפני מסכי הטלביזיה כדי לצפות במהלכי הקטל. במקביל לדמויות התושבים הצופים, המשתפים פעולה עם שטיפת המח של המשטר, אנו רואים את גייל יושב ביער, במקום בו קטניס נהגה להפגש איתו, ובכך מסרב לקחת חלק במשחקי הרעב.

במהלך המשחק, לאחר מותה של רו, קטניס דואגת לקבור אותה, ולסמן בתנועת יד למצלמה את הכבוד והעצב שהיא חשה כלפיה, ובמרומז להעיד על ההרג המיותר. גם זה מהלך של מרד לא אלים. במאבק הישרדות לחיים ולמוות המתחרים לא אמורים לראות זה את זה כבני אדם, שמא המהלך הרצחני יגדע בעודו באיבו. העובדה שקטניס מתאבלת על רו מצביעה על כך שהאוייב האמיתי הוא משטר הדיכוי ולא המתחרים במשחק הרעב. המהלך הזה של אנושיות בתוך ים של אכזריות מהווה הקדמה לשבירת חוקי המשחק לה תגרום קטניס, כשתציע לפיטא להתאבד ביחד במקום להרוג זה את זה בסוף המשחק.

מעשה המחאה הלא אלימה המפתיע ביותר מגיע בסצנה הלפני האחרונה. בקרב האחרון לחיים ולמוות קאטו לוכד את פיטא וניצב מול קטניס המכוונת אליו את קשת הציידים כשבתוכה חץ קטלני. עד לרגע הזה קאטו הוצג כרוצח בדם קר.

cato-poster
ברגע האמת של קרב לחיים ומוות, דווקא קאטו אומר לקטניס: "תירי בי ואז ניפול שנינו [קאטו ופיטא – ק.פ. ] ואת תוכלי לנצח. לכי על זה, אני מת בכל מקרה. תמיד הייתי מת, נכון? לא הבנתי את זה עד עכשיו. ככה הם רצו שיהיה? אני עדיין יכול להרוג, עוד רצח אחד. זה הדבר היחיד שאני יודע לעשות, להביא כבוד למחוז שלי. לא שזה משנה…" [*]

סוזן קולינס, שהשתתפה בכתיבת התסריט לסרט, הוסיפה את הנאום של קאטו (שלא נכלל בספר) על מנת לשרת את סרטי ההמשך, וליצור בסיס למרד בקרב מחוזות 1 ו- 2 שמשתפים פעולה עם השילטון. מעבר לשיקולי עלילה וסרטי המשך, זהו אחד הקטעים הנוגעים ללב בסרט. קאטו הרוצח הקטלני מגלה לפתע את פניו האנושיות, מבין לפתע שהוא בן מוות, נועד למות עוד מהימים בהם התאמן במחוז 2 לקראת משחק הרעב.

אחרי חיים שלמים שהוקדשו למוות, לפתע הוא מבין שיתכן שאין לו דבר למענו היה רוצה להמשיך לחיות. ברגע האמת עוד רצח אחד, עוד כבוד למחוז, לפתע מאבדים מחשיבותם, ומשחק הרעב נחשף כמשחק שיש בו רק מוות חסר תוחלת.

עוד בנושאמשחקי הרעב (4): התלקחות

*תרגום: קרן פייט, מתוך הסרט "משחקי הרעב"