jump to navigation

הוא הזכיר לי את אבא שלו, אז הרגתי אותו 13 במרץ 2011

Posted by Keren Fite in בודהיזם כאן ועכשיו.
Tags: , , , , , , , , , ,
7 comments

בכל שבוע אני יושבת עם רוצחים*. הם לא רצחו ממניעים פוליטים, ולכן לא יכולים להתכסות מאחורי התואר הנעלה "לוחמי חופש". הם רצחו כי מישהו הכעיס אותם, כי הם קנאו, כי הרגישו פגועים עד כדי כך שרק דם יכול היה למחות את הכאב.

בכל שבוע אני יושבת עם רוצחים ופוגשת בני אדם. בני אדם שהחיים טלטלו והפכו אותם. בני אדם שבחרו בחירות רעות עד כדי איומות. בכל שבוע אני שואלת את עצמי מה הייתי עושה לו הייתי אמא של האשה הצעירה שי' רצח. הוא אהב אותה, היה קשור בה בנימי נפשו. אבל אז היא עזבה, והוא רצח אותה. ואיך הייתי מרגישה לו הייתי אימו של הנער אותו א' הרג במכות. הוא לא הכיר אותו באמת. הוא היה שיכור, והנער אמר או עשה משהו שהרגיז אותו מספיק כדי שיכה בו שוב ושוב.

750px-Peter_Paul_Rubens_Massacre_of_the_Innocents

הדס פוגל היתה בת 3 חודשים במותה. מיד לאחר הרצח הגיע ראש עיריית אריאל ליישוב איתמר. הוא נמנע מלהכנס ליישוב כדי שלא לחלל את השבת, אך מיהר להתייצב בפני מצלמות העיתונאים בשטח ואמר שהטבח הזה מזכיר לו את הטבח בחברון, וכי לא נהיה שוב הפקר, ודיבר על נקמת הילדה הקטנה.

לכל אחד יש מאגר זיכרונות משלו מסתבר. אני נזכרתי ברצח משפחת אושרנקו. נתנאל אושרנקו היה בן 3 חודשים כשדמיאן קרליק רצח אותו. "התינוק הסתכל עלי, הוא הזכיר לי את אבא שלו, אז הרגתי אותו", הסביר קרליק לחוקרי המשטרה בזמן התחקיר. איזה "תג מחיר" נקבע לדמו של נתנאל?

דמוקרטיה היא שיטת השילטון הגרועה ביותר שאני מכיר, אמר פעם וינסטון צ'רצ'יל. מן הסתם אפשר לומר את אותו הדבר על מערכת המשפט. רוב גזרי הדין רחוקים מלהעניק צדק או תחושת סיפוק לקורבנות העברה. האם נקמה מספקת צדק או תחושת סיפוק?

אם דמיאן קרליק יכול לשבת בכלא, הניחו גם לרוצחי משפחת פוגל, לכשימצאו, לשבת בכלא. דמוקרטיה היא שיטת השילטון הגרועה ביותר שאני מכיר, אמר וינסטון צ'רצ'יל, אבל אני לא מכיר שיטה טובה יותר. על אותו משקל, משפט ומאסר לבטח אינם השיטה הטובה ביותר, אך שיטה זו עדיפה אלפי מונים על נקמה. עוול לא ינקה עוול, רצח לא ינקה רצח.

*אחת לשבוע אני מלמדת מדיטציה לאסירים המרצים תקופת מאסר על עבירות אלימות.
פרטי התמונה:  Massacre of the Innocent, Peter Paul Rubens

עוד באותו עניין:

נקמתה של אם

אתה רצחת את בעלי, בוא ואלמד אותך מוסיקה

אם אני אינני אני אז מי אני בכלל? 10 ביוני 2010

Posted by Keren Fite in בודהיזם כאן ועכשיו.
Tags: , , , , , ,
4 comments

את מרסיה רוז פגשתי לפני עשר שנים. הבן שלי היה בן חצי שנה. הגעתי אל הריטריט מצויידת ברגשי אשם בנוסח "איך את יכולה לעזוב תינוק קטן כל כך?" וכמו כל אמא טריה שמכבדת את עצמה גם לא שכחתי להביא את הכעס והבלבול ששאלו "מי הזיז את החיים שלי, ואיך אני מחזירה אותם למה שהיו?".

שיטת העבודה של מרסיה ייחודית בכך שהיא יוצרת קשר אישי עם כל מתרגל, ועוקבת בתשומת לב ביחד איתו אחר התפתחות התרגול, על הקשיים והמהמורות, הנפילות והעליות. שלושה ימים אל תוך התרגול המציאות התפרקה לי בין הידיים: כל מה שנדמה היה בטוח ומוכר, החיים שחשבתי שאני רוצה בחזרה, נדמו פתאום כמו פנטזיה רחוקה, והמציאות החדשה שחיכתה לי בבית בדמות תינוק אנרגטי בן שישה חודשים עדיין לא התהוותה לכדי קרקע שיכולתי לצעוד עליה בביטחון. בראיון האישי אמרתי, בפרפרזה נטולת הומור למשפט הידוע של קונילמל, "אני לא יודעת מי אני". אחרי כמה שאלות ובירורים קיבלתי הנחיה להמשיך לשבת בגב זקוף, להתבונן בתשומת לב בנשימה, ולהגיע לפגישה נוספת למחרת. "בואי נגלה ביחד מי תהיי מחר", חייכה אלי מרסיה בסיום הראיון, מאזנת את הרצינות התהומית שלי במידה בריאה של הומור.

שיחת הדהארמה באותו הערב עסקה בהשתנות מתמדת. מרסיה נוהגת לשלב סיפורים אישיים במהלך שיחת הדהארמה, ובאותו הערב סיפרה על מהות התרגול שלה: "כששואלים אותי מדוע אני מתרגלת אני עונה שאני מתרגלת לקראת מותי".

anicca_mrhayata

לתרגל לקראת מותך

המשפט הצלול הזה תפס אותי בהפתעה גמורה. לפתע פתאום היה פחות חשוב לברר מי הייתי או מי אני חושבת  שאני, ומשמעותי הרבה יותר לראות ולהקשיב למקום בו אני נמצאת עכשיו. המשפטים שמלווים אותנו בחיינו אינם בהכרח תוצאה של בחירה. הם נלכדים בנו, נכרכים אל תוך תודעתנו, פועלים את פעולתם השקטה. רק שנים אחרי אותה שיחת דהארמה יכולתי להצביע על משמעותו המצטברת של המשפט הפשוט הזה על חיי. האם הצעירה שהקשיבה למשפט בסביבה המגוננת של הריטריט לא יכלה לדעת שחצי תריסר שנים אחר כך היא תתרגל בזמן אמת לקראת מותה, לקול אזעקות חירום ומטחי קטיושות.

ההתנסות בקירבה מיידית אל המוות, היא שגרמה למרסיה להחליט להתחייב לתרגול: "כשהייתי בת 18 נסעתי עם חברה לפסטיבל שייקספיר. בילינו כהוגן וראינו הצגות נהדרות. בדרכנו חזרה הביתה הרכב שלנו היה מעורב בתאונת דרכים. החברה שלי נהרגה. אני סבלתי מכמה חבטות. היה לי קשה להפרד ממנה. צליל קולה, צחוקה, החיים שבה. הכל נעלם ברגע אחד. רחצתי את גופה לקראת הקבורה, נשארתי עם מה שנותר מנוכחותה הפיזית. ואז, עם הקבורה, היא נעלמה כליל מתוך חיי. התאונה, הרגע הזה של מעבר חד בין חיים למוות, היה רגע מכונן, רגע מעורר בחיי. החלטתי לחיות את החיים מתוך כוונה מלאה, לחיות כל רגע ורגע במלואו".

החיים והתרגול השתלבו זה בזה לאורך השנים, עד שהנסיבות בשלו להחלטה לחיות את חייה כחיים רוחניים המשוחררים מרכוש: "בשנת 1985 הבית שלי נשרף. באותו הזמן, הבנים שלי ואני ביקרנו את אמא שלי. חבר התקשר לומר לנו שהבית שלנו נשרף. התגובה הראשונה שלי היתה הכחשה: אתה בטח צוחק עלי, אמרתי לחבר, זאת בטח מתיחה… אבל, איזה חבר יתקשר בערב חג המולד לספר לך שהבית שלך נשרף? כשהנחתי לעצמי לקבל את מה שאירע התחלתי לבכות. בכיתי ובכיתי ובמשך כל הזמן הזה אמא שלי החזיקה אותי בחיקה. פשוט היתה שם. כשנגמרו הדמעות, דיברתי עם אחי, ותוך כדי השיחה הזאת השריפה שהחלה כאסון, הפכה לברכה… למעשה, לא היו יותר חפצים שימשיכו להחזיק אותי היכן שהייתי, הייתי חופשיה לחיות את חיי כחיים רוחניים. נסעתי לאסיה לתקופת תרגול ממושכת, וכשחזרתי לארה"ב המשכתי להקדיש חיי לתרגול, ולהוראה".

anicca_ocean

אמא ובת במראה

חיים של תרגול הם חיים של התבוננות, בעצמך ובסובבים אותך. בשנת חייה האחרונה של אמה החליטה מרסיה להקדיש עצמה לטיפול באשה שליוותה אותה-עצמה כל חייה. הראיה הניכוחה של תהליך הזיקנה והמוות באה לידי ביטוי בהתבוננות משותפת במראה:

"בשנות חייה האחרונות של אמא שלי היינו עומדות לעיתים ומתבוננות בעצמנו במראה, באחת הפעמים אמא שלי אמרה: 'זה משונה כל כך, כל כך זר ומוזר, אני רואה אשה זקנה…'. היא חזרה על כך כמה פעמים והוסיפה, 'השתניתי כל כך'. כשהיתה בת 91, בשנת חייה האחרונה, עמדנו שוב מול המראה והתבוננו בדמויותינו המשתקפות והיא אמרה: "אני נראית זקנה יותר מכל אדם אחר עלי אדמות, אבל זה לא מרגיש כך מבפנים… זה מוזר כל כך…'.

"אבל, האם זה באמת מוזר? אלו החיים פועלים את פעולתם. אם יאפשרו התנאים תהיה בי העוצמה ותשומת הלב להיות נוכחת ברגע מותי, ברגע המוות הגדול והסופי. זה לא יהיה רגע יוצא דופן, זה יהיה רק עוד רגע נוסף להיות נוכחת בו, להיות כפי שאני, רגע חדש שמעולם לא היה קודם לכן, רגע שיזמין אותי לגשת ולהתחבר בדרך חדשה… אני מתרגלת לקראת האפשרות של נוכחות ברגע. כרגע, זה התרגול של ויתור על האשליה של עצמי נפרד, ראיית מותה של המחשבה על מי הייתי וקבלת האמת של מי אני עכשיו… קיימות אלפי מיתות, מוות קטן בכל פעם, זהו תהליך: התחלה, שינוי, סוף… ".

התפרסם בגירסה שונה בנר'ג

ערך האלטרואיזם : עיון במסורת של דרך הבודהיסטווה 21 בינואר 2007

Posted by Keren Fite in בודהיזם כאן ועכשיו.
Tags: ,
comments closed

קבוצת עיון של אקודה – קהילה לומדת שלום

סדרה של מפגשי עיון חודשיים בנושא דרך הבודהיסטווה ויישומה בתרבות המערבית
בהנחיית קרן פייט ומנחים נוספים

האידיאולוגיה השלטת בתרבות המערבית בת זמננו היא אינדיבידואליסטית: הפרט עומד במרכז והמניע לעשייה הוא קידום האינטרס האישי. ערך האלטרואיזם, הקיים בשלוש הדתות המונותאיסטיות (יהדות, נצרות, אסלם), בפילוסופיה הומניסטית ובאידאולוגיות חברתיות שונות, הפך שולי במאה העשרים ואחת. במובנים רבים הציווי "ואהבת לרעך כמוך", הדורש התחשבות בזולת, חמלה וערבות הדדית, הוחלף ב"אדם לאדם זאב", הגורם לניכור, בדידות ואדישות ואחראי במידה מסויימת לפערים החברתיים והכלכליים המתרחבים.

ערך האלטרואיזם הינו ערך מרכזי בחברה ובתרבות הטיבטית. דמות הבודהיסטווה, שדרכה היא דרך החמלה והחוכמה, היא דמות מרכזית בבודהיזם הטיבטי. לפי דרך זו, המניע של התרגול הרוחני אינו שחרור עצמי ממעגל הסבל האנושי כמטרה סופית, אלא כמטרת ביניים המאפשרת התכוונות עמוקה למימוש טבע הערות למען שחרורם של כל הברואים. במובן זה, ניתן לומר שדרכו של הבודהיסטווה מבוססת על ערך האלטרואיזם.

בסדרת מפגשים זו נעיין בערך האלטרואיזם כפי שהוא בא לידי ביטוי במסורת של דרך הבודהיסטווה, ונבחן באלו דרכים ניתן ליישם דרך זו בעבודה חברתית במציאות של המאה העשרים ואחת.

הסדרה מיועדת למתעניינים בגישות חדשות לשינוי חברתי, לתלמידים ולחוקרים של חוכמות המזרח, לסקרנים הרוצים להבין את הקשר שבין העולם הרוחני לבין הקהילה והסביבה

המפגשים יתקיימו ב"בית מרווה", חיפה.

עדכון 28.3.07 : סדרת המפגשים הסתיימה

מפגשי העיון התקיימו בחסות אקודה – קהילה לומדת שלום. סדרת מפגשים זהה התקיימה בבית בהוונא בתל-אביב בהנחיית ד"ר כרמל שלו.

תוכנית מלאה של המפגשים אפשר למצוא כאן

דרך הבודהיסטווה : נושאי המפגשים וחומרי קריאה 21 בינואר 2007

Posted by Keren Fite in בודהיזם כאן ועכשיו.
Tags:
comments closed

מפגש 1 : רעיון הבודהיסטווה
הטקסט הקלאסי על דרך הבודהיסטווה נכתב על ידי החכם ההודי שאנטידווה במאה ה-8 לספירה. בזמננו מהווה רעיון הבודהיסטווה מקור השראה לדמות של לוחם החירות והצדק, שנישא על כנפי החמלה והחוכמה. בין ההולכים בדרך זו היא ד"ר ג'ואנה מייסי, פעילה למען הסביבה. ברשימה הבאה, היא מתארת, מהי משמעות הבודהיסטווה עבורה.

ג'ואנה מייסי, הבודהיסטווה

מפגש 2 : השוואת העצמי עם הזולת
על פי שאנטידווה, יש דרך נוספת לטפח מניע להיטיב עם הזולת, על ידי השוואת העצמי עם הזולת, והחלפת העצמי עם הזולת. המשמעות של השוואת העצמי עם הזולת היא שאנו מבקשים אושר והפסקת הסבל של הזולת באותה מידה שאנו מבקשים זאת לעצמנו. אבל … למה איכפת לי מן הסבל של הזולת? מה זה ענייני? למה לי לעשות משהו בקשר לכך?

טובטן צ'ודורון, שיוויון בין עצמי לבין זולת (קישור לקובץ pdf)

מפגש 3 : האימהות כמקור השראה
על פי המסורת, דרך אחת לטפח מניע לפעול לטובת הזולת כרוכה בהלך מחשבתי המבוסס על אמונה בלידה מחדש: מכיון שאין התחלה ואין סוף לתודעה אשר עוברת אינסוף חיי עבר ועתיד, כל אדם שאנו פוגשים יכול להיות אמא שלנו, וההכרה בטוב הלב של האם מעוררת רצון להחזיר את הטובה. גם אם איננו מחזיקים באמונה זאת, נוכל להרהר ביחסה של האם לילדיה. מה נוכל ללמוד מדאגת האם, שיזרה אור על הרצון להיטיב עם הזולת?


מפגש 4 : בודהיסטווה ומיגדר
בבודהיזם הטיבטי, מייצג הדלאי לאמה את התגלמות הבודהיסטווה של החמלה, אוולוקיטשוורה. זוהי דמות המופיעה בכתבים עתיקים רבים, וביניהם בסוטרת הלב העוסקת בשלמות החוכמה. בסין, לבשה דמות זאת צורה של אשה. שמה הוא קואן יין, שמשמעותו היא 'הקשבה לזעקות העולם'. מהן הסיבות להתמרת המיגדר? מה מספרת האגדה על דמות זאת? ובאיזה מובן היא נחשבת למורדת?

ניטין קומר, קואן יין – המורדת החומלת


מפגש 5 : המניע להיטיב עם הזולת
מהו המניע העמוק של האדם לפעול לטובת הזולת? לפי המסורת של הבודהיזם הטיבטי, הבודהיצ'יטה, התודעה הערה אשר מבינה את הריקות של העצמי, היא המניעה להוקיר ולהטיב עם הזולת. מהי המשמעות של גישה זאת? מהו טבע התודעה שמעוררת בנו דאגה לזולת ורצון להקל על סבלם של אחרים?

פמה צ'ודורון, בודהיצ'יטה: הלב הער

מפגש 6 : הערך החברתי של האלטרואיזם
הדלאי לאמה מרבה ללמד את דרך הבודהיסטווה על פי שאנטידווה, ועל פי טכסט קלאסי נוסף של הבודהיזם הטיבטי, "37 התרגולים של הבודהיסטווה", שנכתב במאה ה-14 על ידי טוגמי סאנגפו. ברשימה הבאה מסביר הדלאי לאמה את הערך של האלטרואיזם לתרבות האנושית של זמננו. מהי התועלת בגישה של אלטרואיזם? ומדוע האלטרואיזם אינו דומיננטי בין ערכי החברה שבה אנו חיים?

הדלאי לאמה, תרופת האלטרואיזם

טארה ירוקה 24 בינואר 2006

Posted by Keren Fite in בודהיזם כאן ועכשיו, מיתולוגיה, סיפורי אלות.
Tags: , , , , , , , ,
1 comment so far

במסורת הטיבטית, האלה טארה, הבודהא ממין נקבה, היא התגלמות החמלה האוניברסלית. משמעות שמה הוא "האחת המאפשרת ליצורים החשים לחצות את אוקיאנוס הקיום והסבל".

כיצד נוצרה טארה ?

ישנם מספר מיתוסים הנוגעים לאופן בריאתה של טארה. האחד מספר כי טארה היתה נסיכה שהרבתה במתן מנחות ותפילות לנזירים, ופיתחה מעלות רבות. הנזירים אמרו לה שמשום שהגיעה למעלה רוחנית גבוהה, הם יתפללו עבורה שתוולד מחדש בגוף גבר כדי שתזכה להארה (זרמים מסויימים של הבודהיזם טוענים כי לא ניתן להגיע להארה מלאה, המעלה הרוחנית הגבוהה ביותר, בגילגול בגוף אשה אלא רק בגוף גבר). טארה ענתה שלמעשה המושגים "גבר" ו"אשה" שניהם מקורם באשליה, ולמעשה אף אחד מהם לא מתקיים במציאות. "אני מעדיפה להשאר אשה", אמרה להם, "כך אוכל לסייע ליצורים החשים להגיע להארה". יש המפרשות גרסה זו של המיתוס כהצהרה פמיניסטית.

מיתוס אחר מספר כי טארה נוצרה מדמעותיו של אַוַולוֹקִיטִישְוַורָה (הבודהא של החמלה). הדמעות זלגו מעיני האל בשעה שהתבונן בסבלם העצום של היצורים החשים. מהדמעות שנשרו מצידו השמאלי נוצרה טארה הלבנה, מהדמעות שנפלו מצידו הימני נוצרה טארה הירוקה. בהמשך למיתוס זה, יש המתייחסים לטארה כאל בת לווייתו של אוולוקיטישוורה.

מבחינה הסטורית שתי הטארות מקושרות עם שתי נשותיו האדוקות של סוֹנְגְסְטֵן גַאמְבוֹ, המלך הדתי הראשון של טיבט. טארה הלבנה מיוחסת לוֵון צֶ'נְג, האשה שהגיעה מקיסרות סין. טארה הירוקה מיוחסת לבְהרְקוּטִי, האשה שהגיעה מנפאל.

אלת המעשה

באופן מסורתי טארה הלבנה מצויירת כאשה בשלה ודשנה המצטיינת בחוכמתה. טארה הירוקה מצויירת כבתולה צעירה ואנרגטית שניצוץ שובב בעיניה. הצבע הירוק מסמל פעולה (קארמה), ומשותף לטארה ולאַמוֹגְהַסִדְהִי, אל הקארמה.

טארה הירוקה יושבת כשרגלה השמאלית מקופלת תחתיה בתנוחה מדיטטיבית, ורגלה הימנית מושטת לפנים ומסמלת נכונות לפעולה. בכך משלבת דמותה של טארה הירוקה את כושר המעשה עם אמנות ההתבוננות. בידה השמאלית, המושטת לעזרת הנזקקים, היא אוחזת לוטוס כחול, סמל לטוהר ולעוצמה. ידה הימנית מושטת במחווה של ברכה.

טארה ירוקה היא אלת החמלה הפעילה. היא מסמלת את עוצמת הישועה ואת היכולת להחלץ מסכנות ולעבור מסבל לאושר.

ענק ירוק בדמות אשה

ג'ד דוהרטי מפסל ומצייר בעיקר נשים, מתוך מטרה ליצור דימויים של נשים בעלות עוצמה. ברוב המקרים, העוצמה הנשית מתורגמת לחוזק פיזי. העוצמה מתבטאת בדימויים של נשים גדולות מימדים שמאתגרות את דימוי היופי הנשי האנורקטי המקובל במערב.

העוצמה האנרגטית של הנשים המצויירות מתבטאת בהוספת מימד פנטסטי או בבחירת דמויות מיתולוגיות של נשים המצויירות בצבעים חזקים תוך הצבת סמלים מנוגדים זה מול זה. בחלק מציוריו דוהרטי מתייחס לציורי קומיקס של נשים העוסקות בפיתוח גוף. יתכן שבציור טארה הירוקה הושפע גם מדמותו של הענק הירוק (The Magic Hulk).

טארה הירוקה של דוהרטי אינה אשה צעירה ואנרגטית היושבת מוכנה לפעולה, אלא אשה בשלה וגדולה הניצבת בתוך ערימת גולגלות. התגלמות החמלה מבוֹססת בתוך הסבל האנושי מבלי לאבד דבר מעוצמתה או מיכולת המעשה שלה.

רשומה זו מתבססת על המאמר:

Green Tara and White Tara – Feminist Ideals in Buddhist Art, November 2000

האם את אשה? 24 בינואר 2006

Posted by Keren Fite in בודהיזם כאן ועכשיו.
Tags: , , ,
comments closed

ברברה רוהדס תרגלה זן-בודהיזם בקוריאה עם מאסטר סונג-סהאנג. "מעולם לא הרגשתי שמתייחסים אלי באופן שונה משום שאני אשה", היא מספרת, "התרגול היה אנדרוגני".

אולם, באחד הימים שאלה את המאסטר שלה האם יש בקוריאה נשים שהן זן-מאסטר. סונג-סהאנג ענה בפשטות, "כמובן שלא, נשים אינן יכולות להגיע להארה".

"אני מתרגלת איתך כבר שנתיים ותמיד אמרת רק 'האמיני בעצמך'", טענה רוהדס כנגדו, "כיצד אתה יכול לומר עכשיו שנשים אינן יכולות להגיע להארה ?".

סונג-סהאנג הצביע לעברה ושאל: "אם כך, את אשה?".

"באותו הרגע הבנתי שנאחזתי במושגים של גבריות/נשיות", מסבירה רוהדס, "אינך יכולה להתעורר אם את מסרבת להפרד מזהות עצמית כזו".

תרגום שלי מתוך ראיון עם ברברה רוהדס, שרון זלצברג, ג'ודית סימר-בראון, ופאט או'הארה שמספרות על המשמעות שבהיותן מורות דאהרמה, ועל דרכי ההתפתחות האפשריות של הבודהיזם באמריקה.

תודה ללילה קמחי על הקישור.

מורי זן פעוטים 20 באפריל 2005

Posted by Keren Fite in בודהיזם כאן ועכשיו, פניות הציבור.
Tags: , ,
comments closed

בברכות היומיום* מציעים מילה וג'ון קבט זין להתייחס אל ילדים כאל מורי זן. "מורי זן לא מסבירים את עצמם, הם פשוט נוכחים".
כמו מורי זן, ילדים אינם עקביים. בדרכים מתסכלות, מצחיקות, כואבות ומאושרות הם מפגישים אותנו עם סיפורי ה"צריך", "רוצה", "יכול" שלנו, ומלמדים אותנו שארמונות של חול, הם רק ארמונות של חול.

*Everyday Blessings: The Inner Work of Mindful Parenting. Myla and Jon Kabat-Zinn. Hyperion, 1997

.