jump to navigation

סגול הוא צבע החופש 26 במאי 2014

Posted by Keren Fite in משהו לקרוא, ספרות מתורגמת, ספרות ניגרית.
Tags: , , , , , , ,
add a comment

"בנסוקה התחיל הכל. הגינה הקטנה של דודה איפאומה ליד מרפסת הבית שלה בנסוקה היא שהתחילה לפוגג את הדממה. המרדנות של ג'ג'ה נראתה לי עכשיו כמו ההיביסקוס הסגול הניסיוני של דודה איפאומה: נדיר, ריחני, עם נימים של חופש, סוג אחר של חופש מזה שההמונים המנופפים עלים ירוקים שרו עליו בכיכר הממשלה לאחר ההפיכה – חופש להיות, לעשות"

Purple_Hibiscus "היביסקוס סגול" הוא ספר הביכורים של צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה. הספר מתאר את תהליך חניכותה והתבגרותה של קמבילי בת החמש-עשרה. קמבילי ואחיה ג'ג'ה גדלים בצל אביהם הנוקשה, המנהל את המשפחה ביד רמה, בהתאם לתפיסת עולמו חסרת הפשרות.

"דודה איפאומה אמרה פעם שפאפא הוא יותר מדי תוצר של הקולוניאליזם. היא אמרה את זה על פאפא בדרך מתונה, סלחנית, כאילו אין זו אשמתו, כמו שמדברים על אדם שמלהג מתוך קדחת מלריה"

קמבילי, המספרת את הסיפור מנקודת מבטה, עוברת תהליך שינוי בנוגע לאופן בו היא רואה את אביה ואת עצמה. תחילה קמבילי מעריצה את אביה הנוקשה. האב, קתולי אדוק, מאמץ לחלוטין את דרכי האדם הלבן ומתעקש לדבר אנגלית גם עם בני משפחתו. הוא סולד מדרכיה המסורתיות של ניגריה, ומכנה את אביו הזקן, השומר על האמונות העממיות, "כופר." כל סטיה מעקרונותיו הנוקשים של האב גוררת ענישה חמורה ואלימה, וקמבילי מתארת עולם מחניק של פחד ושתיקה.

האדם היחיד העומד מול יוג'ין, האב השתלטן והאלים, הוא אחותו, איפאומה: "דמיינתי אם קדמונית גאה, צועדת כברת דרך כדי להביא מים בכד חרס מעשה יד, מיניקה תינוקות עד שלמדו ללכת ולדבר, נלחמת מלחמות ובידה מצ'טות שהושחזו באבנים חמות משמש."

איפאומה הופכת למודל אותו כמהה קמבילי לחקות: "באותו לילה חלמתי שאני צוחקת, אבל הצחוק לא נשמע כמו הצחוק שלי, למרות שלא ידעתי בדיוק איך הצחוק שלי נשמע. זה היה צחוק גרוני, מתגלגל ומתפרץ כמו של הדודה איפאומה"

את צחוקה ואת קולה מוצאת קמבילי בנסוקה, בביתה של דודתה, איפאומה. בנסוקה מגלה קמבילי גישה נינוחה ומתונה יותר לחיים. למרות המחסור החומרי בנסוקה, בביתה של הדודה איפאומה מוצאת קמבילי צחוק ושירה, חירות מחשבתית וחמלה אנושית. איפאומה אינה דבקה בעקרונות, כמו יוג'ין, אביה של קמבילי, ורואה במרדנות דבר חיובי כל עוד היא נעשית במידה, "התרסה היא כמו מריחואנה – איננה דבר רע אם משתמשים בה נכון."

אדיצ'יה יוצרת הקבלה בין ג'ג'ה, אחיה של קמבילי, לבין המלך ג'ג'ה מאופובו שסירב למכור נשמתו לבריטים ולא התיר להם שליטה בכל המסחר. הבריטים הגלו אותו לאיי הודו המערבית, והוא מעולם לא חזר לממלכתו. בהתאמה לשמו, ג'ג'ה יהיה הראשון מבני המשפחה שימרוד באב ובעקרונותיו הנוקשים. נס המרד שיצית יתסיס את היחסים המשפחתיים ויסתיים באסון. ג'ג'ה ישלם בגופו ובחירותו את המחיר הכבד של השיחרור מהאב השתלטן.

עם התקדמות העלילה רגשותיה של קמבילי כלפי אביה משתנים. ההערצה המעורבת בפחד, מתחלפת בעצב ובכאב כלפי האב שעקרונותיו מובילים אותו להתנהגות מורכבת מלאת סתירות. יוג'ין מחלק צדקה בסתר לעניים ותומך במאבק האופוזיציה כנגד השילטון המסואב בניגריה, ובמקביל אותם עקרונות נעלים ונוקשים גורמים לו להיות אכזר ואלים כלפי ילדיו ואשתו: "כל מה שאני עושה אני עושה לטובתך," הוא אומר לבתו, שחווה את אהבתו ככוויה צורבת.

לא רק את קולה מוצאת קמבילי בנסוקה, אלא גם אהבה. אהבה בלתי אפשרית לאב אמאדי, הכומר הקתולי. אהבה זו, שנרמז עליה שהיא הדדית אך בלתי ממומשת, עוזרת לקמבילי למצוא את קולה, ובהמשך להגיע להשלמה עם הסתירות והכאב שבחייה: " איננו יריבים אלוהים ואני," היא אומרת לקוראים, "אנחנו פשוט חולקים. כבר אינני מתלבטת אם האהבה שלי לאב אמדי היא האהבה הנכונה. אני פשוט אוהבת אותו."

היביסקוס סגול, מאת צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה. תרגמה מאנגלית: ג'וד שבא. הוצאת מחברות לספרות, 2005.

מי את ילדת חצי-חצי? 12 במאי 2014

Posted by Keren Fite in משהו לקרוא, ספרות מתורגמת, ספרות ניגרית.
Tags: , , , , , , , , , , ,
1 comment so far

Icarus Girl ג'ס היא ילדת חצי-חצי: חצי בריטית, חצי ניגרית. ילדה בת 8 פקחית, רגישה ומלאת דימיון, שקוראת את שייקספיר וכותבת שירי הייקו. היא אינה מוצאת את מקומה בין ילדי כיתתה ומרגישה בודדה למדי עד שבביקור אצל משפחת אמה בניגריה היא פוגשת את טיטיולה. הילדה המסתורית שג'ס מכנה טילי-טילי הופכת לחברתה, אבל כשג'ס חוזרת אל שיגרת החיים בבריטניה אנשים סביבה מתחילים להיפגע באופן מסתורי. מתוך שברי אמירות וידיעות חלקיות טילי-טילי מזוהה בו זמנית כיציר דימיונה של ג'ס, אחותה התאומה או ישות מעולם הרוחות.

אירועי הספר "ילדת איקרוס" מתרחשים בסוף המאה העשרים, אולם לא מוגדר בו זמן התרחשות מפורש המעוגן באירועים היסטוריים. מתוך כך מתקיימים בספר שני מישורי מציאות. מישור ריאליסטי המוכר מחיי היומיום הנורמטיביים, ומישור הרוחות, מישור של מציאות מאגית המקימה לתחייה מסורות עממיות של שבט היורובה.

הדמויות ניצבות אל מול מציאות של כאב ואובדן בתוכה משמשת המציאות המאגית כביטוי לפחדים ולמשאלות, ובו זמנית כפוטנציאל לשיקום ולריפוי. בתחילת הסיפור ג'סי מבקשת לעצב את המציאות האמיתית והמדומיינת באופן שתיוותר מוגנת בעולם ללא כאב. אחת הדרכים למימוש משאלתה היא באמצעות עריכה מגמתית של ספרים:

ג'ס עשתה לעצמה מנהג לתקן ספרים שהכאיבו לה במיוחד; בספרים אחדים קרו לדמויות דברים רעים, לעיתים בדרך מכאיבה מאוד, שלדעתה לא היו הכרחיים, בייחוד בהתחשב בכך שהמצבים הללו היו ממילא בדיוניים. לפיכך היא נהגה למחוק משפטים ולעיתים פסקאות שלמות, ולהוסיף דברים משמחים יותר… נשים קטנות… [היה בין] ספריה המוערים ביותר.

יום אחד תפסה אותה אמא שלה בשעת מעשה ושאלה אותה בטון ספק משועשע, ספק נדהם: "מה גורם לך לחשוב שאת יודעת לספר סיפור טוב יותר מלואיזה מיי אלקוט?"

ג'ס לא ידעה מה להשיב לשאלה שנוסחה בצורה כזו, ומצאה את עצמה אומרת בהתרסה: "אז מה, זה לא סיפור כמו שצריך אם כולם אומללים. זה לא הוגן להכריח אותנו לראות איך אנשים סובלים ממחלות ומתרוששים ומאבדים את כל מה שהיה להם ומתים… ובת' כל כך נחמדה – מגיע לה שלואיזה מיי אלקוט תתייחס אליה יפה יותר!

אלא שההתמודדות עם החיים ומורכבותם היא בלתי נמנעת. מסגרת הריאליזם נמתחת על מנת להכיל מסגרת נוספת של מציאות מאגית, ובהמשך מתרחבת על מנת להכיל רבדים של משמעות רוחנית.

מעבר לסיפורה האישי של ג'ס, מוטיב התאומים, המסמן זהות חצויה, משמש כמשל לזהותם החצויה של הניגרים המהגרים המתגוררים באנגליה. הניתוק הפיזי מהמולדת מסמל גם אובדן של קשר רוחני והיעדר תחושת משמעות עמוקה לחיים. החיים באנגליה הם חיים של נוחות חומרית, שג'ס צריכה למצוא בהם משמעות ועומק משל עצמה.

ג'סי מרגישה את השינוי הממשמש ובא, חווה אותו כפיצול ומתנגדת לו. היא מרגישה כאילו היא נמתחת, כאילו זהותה המוכרת והבטוחה מאויימת: "אני לא רוצה להשתנות, להיות כזאת. אני לא יכולה להיות. זה יכול להכאיב."

הביקורים בניגריה מהווים זרז להעלאת תכנים מאתגרים ולא פתורים בזהותן של הדמויות. ג'ס מחוייבת להתמודד עם זהותה כילדת חצי-חצי, חצי לבנה חצי אפריקאית. המפגש עם טילי-טילי, ילדת הרפאים שהיא בו זמנית חברה קרובה וישות רפאים רודפת, גורם לעירעור קרקע המציאות ולחשיפתן של אמיתות כואבות מהעבר.

אולם החווייה הכואבת ביותר אינה חוויית הפיצול אלא האיום המענה שמא אין לה ארץ ואין לה בית: "תפסיקי לרצות להשתייך ילדת חצי-חצי. תפסיקי. אין שום דבר. יש רק אותי, ואני תפסתי אותך," מודיעה טילי-טילי לג'ס.

אם בתחילת הסיפור ג'סי מבקשת לעצב את המציאות האמיתית והמדומיינת באופן שתיוותר מוגנת בעולם ללא כאב, המציאות המאגית של רוחות המתים המגיעים ותובעים הכרה מאלצת אותה להכיר בכאב ולגלות בתוך עצמה את היכולת להתמודד עם השבר והאובדן.

ג'סי נאבקת לחזור מעולם הרוחות אל תוך גופה, בחזרה לעצמה: "הופ… קפצה, אל תוך בשרה הלא נכנע של טילי ששרטה בציפורניה את ישותה של ג'ס… וחזרה לתוך עצמה." כשהרוח פוגשת בחומר בהווה הנושם והקיים, ג'סי חשה כאילו היא מתעוררת ומתעוררת שוב ושוב.

ההכרה בכך שהצבת הזהויות הישנות בדיכוטומיה זו מול זו חוסמת יותר מאשר מאפשרת מחייבת את ג'ס לתווך בין מציאות משתנה לבין עולמות מדומיינים. בתהליך זה היא יוצרת דיאלוג המאפשר לה להגדיר מחדש את תשובותיה לשאלה "מי אני?" ולשלב בין ריאליזם לבין עולמות של מאגיה ורוח.

ילדת איקרוס, הלן אויימי. תרגם מאנגלית: אמנון כץ. הוצאת מטר, 2006. 317 עמ'.