הדיון בועדת הכספים של הכנסת בעניין שביתת סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה היה מאיר עיניים עבור מי שמבקש להחליט האם להמשיך ולשבות.
יו"ר הועדה, ח"כ משה גפני, הגדיר יעד ברור לדיון: הפסקה מיידית של השביתה וכניסה למשא ומתן אינטנסיבי עד להגעה להסכמה. לפני שניתנה זכות הדיבור למר דוד קליבנסקי, מנכ"ל האו"פ, כל המשתתפים הביעו את הערכתם לאוניברסיטה הפתוחה והצביעו על היותה מוסד הגון שמקדם את הנגשת ההשכלה האקדמית למי שלא יכולים להשיגה בדרך אחרת.
מר קליבנסקי פתח והסביר שלאו"פ יש תלות בהרשמות, יותר מאשר לאוניברסיטה אחרת. הטענה המובלעת כאן היא כי כלכלת השוק החופשי היא האחראית לתנאי ההעסקה של סגל ההוראה, וכי גחמות ליבן של "ההרשמות" הן הגורם לכך שהמנחים מפוטרים בכל סמסטר. כי ההגיון הרואה מאזן שנתי ומוחק את האנשים שמאחורי המספרים אינו מסוגל לקבל העסקה של סגל הוראה קבוע ללא תלות ב"הרשמות".
כנגד שביתת סגל ההוראה הנמשכת, אמר מר קליבנסקי שהאו"פ דווקא הציעה הסכם שמבטיח יציבות לסגל ההוראה. אלא שאליה וקוץ בה, ההצעה היא להגדיר מערכת של עמיתים ושאינם-עמיתים, כאשר רק מי שיוגדרו כעמיתים יזכו ביציבות תעסוקתית.
הרב גפני שאל בתדהמה, "רגע, אז מה זה אומר 'יציבות'? כשלי יש מפעל אני חותם עם העובדים על הסכם קיבוצי. נכון, יש כאן סיכון, אולי יהיו לי פחות הזמנות (או הרשמות) אבל עדיין העובדים יקבלו שכר."
אני דווקא רציתי לשאול את כבוד המנכ"ל האם, כמו מרכזי ההוראה, גם המשכורת שלו יורדת כשיש פחות הרשמות. או שמא, כמו המנחים, מופסקת העסקתו למשך הסמסטר במקרה שאין מספיק הרשמות כדי לפתוח קבוצת לימוד. כי אם היגיון ההרשמות הוא גזירה שלא ניתן להתגבר עליה, מדוע לא תהיה זו גזירה שווה על כולם?
ח"כ שלי יחימוביץ שאלה, "ומי שאינם-עמיתים, הם אינם זכאים לזכויות סוציאליות?" ואז הצביעה על הקשר רחב יותר של תעסוקה נצלנית והציעה נקודת מבט שונה בנוגע להגינותו של מעסיק: "העדרם של הסכמים קיבוציים בולט במקרה של המעמד הבינוני-הגבוה, במקרה של אנשי מקצוע בעלי השכלה גבוהה כדוגמת עורכי דין, אנשי היי-טק, ואנשי אקדמיה… אני לא משוכנעת שמטרת הישיבה היא להביא לסוף השביתה. מטרת הישיבה היא להביא לתנאים הוגנים לעובדים."
"אנחנו עדים כאן לצורת העסקה מחפירה," הוסיפה יחימוביץ, "זה מין נוהג שכזה… גוף נפלא ששוכח את העובדים שלו. מוסריותו והוגנותו של מעסיק נמדדת ביחס שלו לעובדיו. איך אתם (האו"פ) לא נתתם דעתכם על כך?"
על כך לא ענה המנכ"ל.
שתיקתו של המנכ"ל לא הפתיעה אותי. אנשי סגל ההוראה לא נחשבים בעיני האו"פ כעובדים. בדו"ח לשנת 2008 של נשיא האו"פ היוצא, פרופ' גרשון בן-שחר, נמנים 409 עובדים בתחום האקדמי ו"כ-1,400 מנחים ומדריכים". זוהי השפה המכובסת של ההדרה.
על כך כתב ד"ר דניאל מישורי: "הרטוריקה של ההוצאה מן הכלל, לפיה עובדים הם בסך-הכל 'זמניים' או 'מן החוץ', מהווה הצדקה לכאורה לשלילת זכויות ופגיעה בתנאי העבודה. מאז שנות השמונים לא התחדש הרבה באוניברסיטאות. השיטה לפיה הופכים עובדים נחוצים ומוערכים ל'חיצוניים', ובכך גם למשוללי זכויות, חיה ובועטת באקדמיה ובחברה בכלל. עם זאת, לקחי שביתת 1997 מראים שמאבק ארגוני, המנוהל באמצעות ועדים נחושים, מביא גם עובדים זמניים במשרות חלקיות להשגת הסכמים קיבוציים.
אולם ראוי לשמור על כלל אחד חשוב: אסור לנאבקים ליפול בפח האבחנות, האהובות כל-כך על המעסיקים, בין עובדים זמניים לעובדים קבועים, בין ותיקים לחדשים, בין משרות חלקיות למלאות, בין עובדים מבפנים לעומת מן החוץ וכן הלאה. מסתבר שהעיקרון החברתי החשוב ביותר במאבק על זכויות עובדים הוא גם העיקרון הפשוט ביותר – כל עובד זכאי מתוקף היותו עובד לתנאים ראויים. כל פגיעה בתנאי העובד באמתלה של 'חדש', 'זמני', 'עובד קבלן', 'זר', 'מן החוץ' או 'מן החלל', מהווה אפליה חסרת הצדקה ופסולה מן היסוד."
ועל כך בדיוק נסובה השביתה. על תנאי העסקה ראויים לכל עובדי סגל ההוראה, ללא הדרה בנוסח "עמיתים" ו"שאינם עמיתים".
עוד בנושא:
* למה אני שובתת
* דיון ועדת הכספים של הכנסת בענין שביתת סגל ההוראה באו"פ
* הפער בין התאוריה לפרקטיקה: הקוד "האתי" של האו"פ
* ד"ר דניאל מישורי על לקחי שביתת הסגל האקדמי הזוטר
קרן פייט הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית 
הפתרון הוא לשפוט משפט צדק את נחמיה שטרסלר ודומיו ולחזק חיזוק ממשי את המפלגה הקומוניסטית
אין פתרון אלא בריצוץ ראשו של השטן הקפיטליסטי
בחורבן הקפיטליזם ננוחם
אחת מהדוקטוריות שעובדות באוניברסיטה הפתוחה פרסמה בקפה דה מרקר מכתב התראה שהיא קבלה מעו"ד מטעם האוניברסיטה הפתוחה על כי היא יענו נקטה באיזה שהוא צעד אלים.
אני מכירה את אותה דוקטור 15 שנה כי היא בקבוצה של הדוקטורים והפרופסורים שאנחנו כבר נפגשים בכנסים וכולי אולי מלפני שסיימתי את הדוקטורט לפני יותר מעשר שנים.
אני עניתי לה את הדבר הבא לגבי מוסר וזה זעזע אותה במשהו, כי היא מחשיבה את עצמה לבן אדם מאוד מוסרי:
באמת תנאי ההעסקה באוניברסיטה הפתוחה הם מכפירים בצורה קיצונית. תנאים של דוקטורי סחבות. ולכן באמת מוסרי להגן על הזכויות של המנחים והמרצים כנגד הממסד המעסיק בתנאים ירודים. אבל בתחום הספציפי שלנו, בפילוסופיה של המדע באופן כללי לא במיוחד מכירים את המושג "מוסר". זאת כי אין הרבה עזרה הדדית. בדיוק להפך. מישהו אמר לי לאחרונה: את הרי מכירה את האנשים מהפילוסופיה של המדע אולי 15 שנים עוד מאז הדוקטורט. אתם עוברים תקופת חיים יחד. וכאשר את נמצאת במצוקה אף אחד שם לא מוכן לעזור לך, לנקוף אצבע ולעשות למענך.
אז האם יש מוסר כפול? אולי בפילוסופיה (של המדע או לא של המדע) יש דבר כזה שקרוי מוסר כפול.
כלומר, ברגע שמקפחים זכויות של עובדים באוניברסיטה הפתוחה אז ישר נלחמים עד כלות.
לדעתי ברגע שתהיה עזרה הדדית בתוך קבוצת הדוקטורים והפרופסורים שנמצאים יחד שנים על גבי שנים, אז גם התנאים של ההעסקה של אלה שעובדים שם או כאן מעט ישתפרו. זה קצת הולך יחד. כי אין מוסר כפול.
ולך אני אומרת, מי המעסיקים שלך? אותם דוקטורים ופרופסורים… שהם אלה שלא מכירים את המושג של עזרה הדדית כאשר מישהו מהקבוצה שלהם, שאיתו הם עוברים תקופת חיים שלמה הוא במצוקה. ולכן אני לא מתפלאת שתנאי ההעסקה הם ירודים.
דו"ח הנשיא משנת 2008 דווקא מהווה שיפור מבחינת ההתיחסות למנחים.
זכור לי שעברתי על דו"ח הנשיא שנה קודם לכן בחיפוש אחר התיחסות למנחים ולא מצאתי דבר. אז חזרתי להתחלה וקראתי בזהירות לאט-לאט ובסופו של דבר מצאתי התיחסות למנחים במסגרת הביטוי "עלויות הנחייה".
תודה קרן על הדווח החשוב
מקווה לשיפור תנאי ההעסקה שלך ושל חברייך באוניברסיטה הפתוחה
משום שזהו מאבק צודק
ועוד יותר, ייתכן שהצלחתו עשויה לסמן נקודת שינוי ביחסן של האוניברסיטאות כלפי סגלי ההוראה הזוטרים בכלל
היי קרן,
אני סטודנט בפתוחה. תהיתי יש משהו שהסטודנטים יכולים לעשות על מנת לסייע במאבק.
בהצלחה,
גיא