jump to navigation

הגר במדבר: חניכה, עוצמה וחמלה 27 בספטמבר 2008

Posted by Keren Fite in ראש השנה, שירי חג מועד ונופל.
Tags: , , , , , , , , ,
4 comments

בראש השנה אנו קוראים את הפרקים המספרים על לידתו ועקדתו של יצחק (בראשית כ"א וכ"ב). בתוך סיפור זה נמצא גם סיפורה של הגר. הגר היא דמות שולית בסיפור המקראי. היא מצריה, ולכן זרה. היא פלגש, ולכן מעמדה נמוך יותר ממעמדה של שרה. היא אשה בעולם בו הגבר הוא הנותן את הטון.

אלא שעוצמתה של הגר טמונה ביכולתה לגלות חמלה, והסיפור מלווה את שלבי התרגול והחניכה אל החמלה.

פעמיים יוצאת הגר אל המדבר. בפעם הראשונה היא בורחת, בפעם השניה היא מגורשת. בשתי הפעמים היציאה אל המדבר היא כורח ולא בחירה. המדבר מסמל מקום של גלות, בדידות ופחד. אלא שההתבוננות שכופה המדבר על הגר, תרגול חמלה והעוצמה הרוחנית המגולמת בדמות המלאך שנגלה לה, עוזרות לה למצוא את דרכה ולבנות את חייה במדבר.

בפעם הראשונה בורחת הגר מפני העינוי והסבל שמטילה עליה שרה. במובן מסויים היא בורחת מפני עצמה, מפני גורלה. הגר יודעת לשרוד במדבר, היא יודעת למצוא מים. המלאך פוגש אותה עַל-עֵין הַמַּיִם. אלא שהגר, הנמלטת מפני הקושי והכאב, אינה יודעת מי היא ולאן היא בורחת. המלאך שואל אותה אֵי-מִזֶּה בָאת–וְאָנָה תֵלֵכִי. הוא פונה אליה כהָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי. כל עוד הגר אינה יודעת מי היא ולאן היא הולכת, כמוה כשפחה ואין היא משוחררת באמת. יכולתה למצוא מים מעידה על עוצמה אדירה ויכולת הישרדות מרשימה. אלא שהמעין לצידו יושבת הגר הוא מקום של בלבול ואובדן דרך. המלאך מורה לה, שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ, וְהִתְעַנִּי, תַּחַת יָדֶיהָ. אין זו אטימות לסבלה של הגר, זוהי הזמנה לגלות את עצמה באמצעות ידיעת הסבל ותירגול חמלה.

שרש המילה חמלה הוא ח.מ.ל, לשאת. המלאך שולח את הגר לשאת את סבלה. לא לברוח, לא להאבק, אלא לדעת את הסבל לעומקו ולהיות נכונה לשאת אותו. יותר מזה, הוא מזמין אותה לראות לא רק את סבלה-שלה, אלא גם את סבלה של שרה, את סבלה המר של האשה העקרה שמניע אותה למרר את חיי שפחתה. בכל מובן חברתי וכלכלי הגר אינה שווה לשרה. אולם, שתיהן חולקות את הכמיהה האנושית להמשכיות ולביטחון, כמיהה שעבור נשות התקופה התגלמה בבן זכר. במובן זה הגר ההרה יכולה לגלות רוחב לב כלפי גבירתה.

המלאך מנחם את הגר, ג'ובני באטיסטה 1732

הגר נותנת שם למלאך: וַתִּקְרָא שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, אַתָּה אֵל רֳאִי, ויותר מכך, היא מתחייבת להמשיך ולראות:  כִּי אָמְרָה, הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי–אַחֲרֵי רֹאִי. כולנו רוצים מישהו שיראה אותנו, לא מתוך מידת הדין אלא מתוך מידת הרחמים. המלאך רואה את הגר ויודע את סבלה. בו זמנית הוא מציב מולה את האתגר שבראיית עצמה ובראיית זולתה מתוך מידת הרחמים. הגר ההרה, הגר שהיא רחם, חוזרת אל בית שרה ואברהם, אל הבית שאיננו ביתה, כשהיא מוכנה לשאת בסבל ולהיות רחמים.

בפעם השניה מגורשת הגר אל המדבר. למרות הנסיבות הקשות של הגירוש, ניתן לראות בו שיחרור בפועל. כשפחת-מלוג הגר היא רכושה של שרה, ולכן מבחינה חוקית שרה יכלה למכור את הגר במקום לגרשה. במובן מסויים הגירוש הינו מעשה החמלה של שרה. למרות שהיא רואה בהגר, ועכשיו גם בישמעאל בנה, איום, היא אינה נוקמת בהגר בשם פחדיה, אלא זוכרת לה את חסד חזרתה מהמדבר. היא משחררת את הגר, ובכך מוקירה לה תודה על כך שנשאה איתה בצער עקרותה והמתינה עד שקיבלה את יצחק. הגירוש אל המדבר משחרר את הגר ומאפשר לה לבנות את ביתה במדבר.

אלא שהגר מפחדת מפני הבלתי נודע. היא יוצאת עם חמת מים ופת לחם. כשאוזלים המים היא מאבדת את עשתונותיה ומתמסרת לייאוש. הגר מתיישבת במרחק מה מישמעאל ופורצת בבכי. רק כאשר היא מגיעה אל המקום האפל של הנפש נגלה לפניה המלאך ואומר אַל תִּירְאִי. הפעם מזמין אותה המלאך להתבונן בפחד.

הגר בוכה בכי של ייאוש, בכי של כאב, בכי של אפיסת כוחות. הפחד גורם לה לראות עתיד מלא אסונות, ולהיות עיוורת להווה. בכך היא מאבדת את המרחב הנפשי שמאפשר למצוא מים וחיים. התעוררות אינה מעשה סופי ומוחלט. חמלה אינה אירוע חד פעמי אלא תרגול לחיים. הגר שידעה לתרגל חמלה כלפי שרה, אינה מחוסנת מהפחד, וצריכה לשוב ולראות, להמשיך וליצור את דרכה, להכיר מחדש בזהותה. בדבריו המלאך מעיר את הגר אל ההווה: מַה לָּךְ הָגָר; אַל תִּירְאִי… קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ.

השאלה הפשוטה מַה לָּךְ וההזמנה לא לפחד, אַל תִּירְאִי, מחזירים את הגר מהפחד מפני העתיד אל העשיה אשר בהווה. כשהיא לוקחת את ידי בנה בידה, היא מתבוננת בצרכי הזמן והמקום בו היא נמצאת, ובאותו הרגע נפקחות עיניה לראות מים וחיים: וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם; וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת-הַחֵמֶת מַיִם, וַתַּשְׁקְ אֶת-הַנָּעַר.

מרגע זה הגר הופכת לסמכות בחיי בנה. הגר היא אחת הנשים הבודדות הפוגשת את שליח האלוהים, לא פעם אחת אלא פעמיים. הגר היא זו המקבלת את ההוראה לגבי שמו של ישמעאל, והיא הנותנת שם למלאך האלוהים. היא האישה היחידה המקבלת הבטחה לצאצאים רבים. היא, ולא אברהם, מחנכת את ישמעאל ורואה אותו הופך לעצמאי. היא, ולא אביו, בוחרת עבורו כלה מבנות עמה. והמדבר הופך להיות ביתה, המקום בו היא שרויה באחדות עם עצמה ועם זולתה.

שנה טובה!

מדע ואחריות חברתית בסדרת הארי פוטר 16 בספטמבר 2008

Posted by Keren Fite in משהו לקרוא, ספרות לבני נוער.
Tags: , , ,
2 comments

סדרת ספרי הארי פוטר מעלה בדימיוננו עולם של קסם והרפתקאות. אלא שהסופרת ג'יי קיי רולינג עשתה יותר מאשר לייצר סדרה חדשה של רבי מכר. עולם הקוסמים בו מתבגר הארי פוטר, תוך מאבק עוצר נשימה על חייו, מקפל בתוכו ביקורת על מוסדות חברתיים ביחד עם כמה אמירות מעניינות על סמכות, לימודי מדע, ואחריות חברתית.

זמן קצר לאחר לידתו הופך הארי פוטר למושיע העתידי של עולם הקוסמות. הילד ששרד את קללת אבדא קדברא האכזרית של וולדמורט, הופך כמעט בעל כורחו לנושא הדגל של מלחמת הטוב ברע. אלא שככל שהארי מתבגר, וככל שספרי הסידרה מתפתחים והופכים מורכבים יותר, כך מתגברת סלידתו של הארי כלפי העולם שהוטל עליו להושיע.

המציאות אליה גדל הארי הינה מורכבת וחסרת וודאות. דרכם של המבוגרים להתמודד עם מציאות זו היא על ידי ייצור חוקים ותקנות נוקשים המכבידים יותר ויותר על מי שממשיך להתעקש להפעיל שיקול דעת עצמאי ולפעול בשם ערכי מוסר וצדק. החל מהספר הראשון הארי מפר את כללי בית הספר בו הוא לומד, ובהמשך יוצא כנגד חוקי עולם הקסמים. במקביל, דימויו הציבורי ומעמדו החברתי מתדרדרים מהערצה כלפי הילד המהולל, ששרד התקפה אכזרית של נציג הרשע עלי אדמות, לזילזול, השמצה ורדיפה כלפי מי שנתפס כפורע חוק וכסכנה מיידית שיש לחסלה.

עבור הארי, המגיע להוגוורטס אחרי שנים של דיכוי בבית משפחת דארסלי, בית הספר לקוסמים נחווה, בשלב ראשון, כמקום של ידע ושיחרור. אולם הידע הנלמד בהוגוורטס הינו חלק ממערכת היררכית וסמכותית, שאינה בהכרח מעודדת חשיבה עצמאית או משחררת מתלאות הקיום האנושי. הלימודים מתייחסים לכישוף כאל מדע, מפרקים אותו לתחומי מומחיות מובחנים ולמיומנויות טכניות. התלמידים מצויידים בארגז כלים בסיסיים למכשף (שיקויים, תורת הצמחים, טיפול ביצורים קסומים), ובמיומנויות שליטה בשרביט ובשפת הכשפים (הגנה בפני אמנויות הרשע, קמעות, שינוי צורה). אין בהוגוורטס לימודים המשתייכים לתחום מדעי הרוח (ספרות, שפות, מוסיקה, ציור), לימודי ההיסטוריה מוגבלים ללימודי ההיסטוריה של הכישוף, וחיי התרבות של התלמידים מתמצים בביקורים בבתי קפה ובשיחות ליד האח.

אלא שרולינג אינה יוצאת כנגד המדע בכללותו. הטענה העולה מסדרת "הארי פוטר" היא שמדע המכמת את הידע ללא כל טיפוח של אחריות חברתית, וחברה הנשלטת על ידי שיח של כח ושליטה, מהווים קרקע פוריה לצמיחתם של רשע ואומללות. במובן זה בית הספר אינו שונה מהמציאות הסובבת אותו, והחיים בו מוכתבים על ידי חוקים ומנהגים נוקשים. ב"מסדר עוף החול" אויביו הגדולים של הארי פוטר הם קורניליוס פאדג' ודולורס אומברידג', המגוננים בדבקות על החוק, גם כשהחוק אינו משרת דבר זולת שאפתנותם ופחדיהם. לעומתם, אלדוס דאמבלדור, שמעשיו משמשים השראה חינוכית לתלמידו פורע החוק, מלמד את הארי כי כאשר החוק מתנגש עם עקרון של צדק והגינות, יש להפר את החוק.

בהתאמה לעקרונותיו, ב"אסיר מאזקבן" דאמבלדור נותן בידי הארי וחבריו את הכלים להפרת הכללים של משרד הכשפים, ולשיחרורו של סיריוס בלק. שיתוף הפעולה בין המנהל לבין תלמידיו החתרניים הופך מוצדק לאור העובדה כי הקשר בין החוק לבין הצדק מקרי בהחלט. ב"חדר הסודות" האגריד נשלח לכלא אזקבן ללא משפט משום שמשרד הקסמים נדרש להוכיח שהוא פועל להגנת הציבור. בהעדר האשם האמיתי, נשלח אדם חף מפשע אל הכלא. באותו אופן סיריוס בלק נשלח אל הכלא ללא משפט, כחלק ממאבק עיוור באוכלי המוות. השימוע המשמעתי שנערך להארי פוטר ב"מסדר עוף החול" רק מוכיח את הדבקות בסדר ובמשמעת על חשבון הצדק והאמת.

ההתנהלות בכלא הקוסמים אזקבן מוסיפה וממחישה את אכזריותם של מוסדות השילטון ואת העדר הצדק. בשונה מבתי הכלא של המוגלים, המסתפקים בשלילת חירותו של אדם שביצע פשע, באזקבן שוללים גם את זיכרונותיהם המאושרים של האסירים ואת שמחת חייהם. הסוהרסנים, שותפיו לשעבר של וולדמורט, מופקדים על שאיבת הרגשות של האסירים וגוזרים עליהם חיי דיכאון וסבל.

למרות האלמנטים הפנטסטיים הקיימים בסדרת "הארי פוטר", רולינג נמנעת מליצור עולם מקביל המנותק ממציאות החיים של הקוראים. אין בכישוף בהוגוורטס שום דבר רוחני המשחרר את האדם ממציאות חייו. על התלמידים בהוגוורטס נאסר לבצע קסמים מחוץ לבית הספר, ויכולת הכישוף אינה פוטרת את הקוסמים מהצורך להתמודד עם תלאות החיים. "מדוע ישנם קוסמים עניים?" שאל קורא בן 12 והוסיף "מדוע רון לא מכשף את הגלימה שלו כדי שתראה חדשה ולא מרופטת, זה צריך להיות קסם פשוט, לא?". אלא שזו בדיוק הנקודה. הכישוף אינו משנה את טבע האדם או מקל על הארי וחבריו לבחור בחירות מוסריות. רולינג מתייחסת לכישוף כאל מדע, ובאמצעותו בוחנת את הקשר שבין מדע לבין מוסר, מתוך מטרה להדגיש את חשיבותה של בחירה חופשית ואחריות חברתית.