jump to navigation

סיפורי דהרמה (2): נקמתה של אם 31 ביולי 2008

Posted by Keren Fite in סיפורי דהרמה.
Tags: , , , ,
6 comments

בנה של אישה אחת נרצח על ידי נער אחר. הרצח היה סתמי ושרירותי: הנער ביקש להשתייך לכנופיה, והמבחן שנדרש לעבור כדי להוכיח את נאמנותו היה ביצוע רצח. חטאו היחיד של בנה של האישה היה שעבר ברחוב בזמן שהתבצע מבחן הקבלה לכנופיה.

במהלך המשפט הסתבר כי הנער הרוצח הוא בן למשפחה הרוסה, נזרק מבית ספר ולא זכה לכל עזרה מוסדית אחרת. בזמן הרצח התגורר לבדו ברחוב. הנער נשפט לשלוש שנים בכלא. לאחר שהוקרא גזר הדין,  נגשה אליו האישה, אימו של הנער שנרצח, ואמרה לו "אני אהרוג אותך".

במהלך שהותו בכלא, ביקרה אותו האישה באופן סדיר, שוחחה איתו מעט בכל ביקור והביאה עבורו מתנות שונות ביניהן מזון וכסף כדי לקנות סיגריות. לא היו לנער מבקרים אחרים שהתעניינו בשלומו. לפני שיחרורו שאלה אותו האישה מה תוכניותיו לאחר שישתחרר. הנער הגיב במבוכה ובבלבול. לא היו לו תוכניות. היא שאלה אם ירצה שתסדיר עבורו עבודה אצל מכר שלה. הוא ענה בחיוב. היא שאלה היכן יגור, והוא לא ידע מה לענות. לא היו לו בית או משפחה לחזור אליהם. היא הציעה שיבוא לגור בביתה, בחדר שהיה של בנה.

לאחר שמונה חודשים בהם גר עימה, אכל ממזונה ועבד בעבודה שהסדירה עבורו, הזמינה אותו האישה לשיחה.
אתה זוכר שהבטחתי שאהרוג אותך? שאלה.
מעולם לא שכחתי, ענה.
לא רציתי שהנער שהרג את בני ללא סיבה ימשיך לחיות על האדמה הזאת. זו הסיבה שבאתי לבקר אותך בבית הסוהר, בגלל זה סידרתי לך עבודה והזמנתי אותך לגור איתי. זו היתה דרכי לשנות אותך. עכשיו הנער הרוצח מת… אם תרצה תוכל להמשיך להשאר כאן, ואני אאמץ אותך לבן

את הסיפור הזה אני תמיד קוראת מתוך פליאה, ובכל פעם הקריאה מאתגרת מחדש. קל כל כך לענות באלימות על אלימות. לנקום, לאסור, להעניש. ולא לשנות דבר. ויחד עם זאת, ישנן דרכים רבות להרוג, לנקום. אפשר להפריד בין הרוצח לבין הרצח, לראות את האדם ולהרוג בנחישות את המעשה, לשנות את התנאים שהובילו לאלימות. אין שום דבר כנוע במאבקה של האמא הזאת על שמירת צלם האנוש שלה, של בנה ושל הנער שהיה רוצח.
בתמונה: קנון [אלת החמלה היפאנית] עם צבי, ציור של Mayumi Oda

הסיפור לקוח מתוך
:

Jack Kornfield, The Art of Forgiveness, Lovingkindness and Peace (Bantam, 2002)

הסיפור מופיע גם ברשומה שכתבתי על הלינץ' בשפרעם

סיפורי דהרמה (1): לא אחיה מתוך שינאה 29 ביולי 2008

Posted by Keren Fite in סיפורי דהרמה.
Tags: , , , , ,
8 comments

טנזין הוא פליט טיבטי שחי בסיאטל, וושינגטון. בגיל 52 אובחן כחולה לימפומה, והחל בטיפולי כימותרפיה בבית החולים המקומי. במהלך הטיפול התנהגותו הפכה תוקפנית: הוא תלש את העירויים מזרועו, סירב לשתף פעולה עם הצוות הרפואי, צעק על האחיות והתווכח בכעס עם כל מי ששהה בקירבתו. הצוות הרפואי חש מבוכה נוכח התנהגותו.

אשתו של טנזין הסבירה כי טנזין היה אסיר פוליטי במשך 17 שנים. חיילים סינים הרגו את אשתו הראשונה, אסרו אותו ועינו אותו ללא הפסקה בזמן המאסר. אתם מבינים, הסבירה אשתו לאנשי הסגל הרפואי, בית החולים ומערכת החוקים הנוקשה השורה בו, בשילוב עם טיפולי הכימותרפיה גורמים לטנזין לחוות מחדש את התקופה בה היה אסיר פוליטי. מבלי משים אתם גורמים לו לשנוא אתכם כשם ששנא את הסינים שכלאו ועינו אותו, והוא מעדיף למות מאשר לחיות מתוך השינאה הנוראית שהוא חווה עכשיו. על פי האמונה הטיבטית לב מלא שינאה הוא מצב נורא למות בו. הוא אינו יכול להמשיך כך. הוא צריך לעזוב את בית החולים כדי שיוכל ליצור את המרחב בו יוכל להתפלל ולטהר את ליבו.

הרופאים הסכימו לשחרר את טנזין בתנאי שצוות ההוספיס יבקר בביתו ויעקוב אחר מצבו. לי פאטון היתה אחות ההוספיס שמונתה לטפל בטנזין בביתו. היא התקשרה לארגון אמנסטי כדי להתייעץ כיצד לעזור לו. נציג אמנסטי טען שכדאי לדבר עם טנזין על ההתנסות האיומה שחווה בכלא. קורבנות עינויים מאבדים את אמונם באנושות ונותרים חסרי כל תקווה, הסביר לה, כדי שתוכלי לעזור לו, עליך למצוא דרך להשיב לו את התקווה.

לי נסתה לעודד את טנזין לדבר על חוויותיו הקשות בכלא הסיני. הוא סירב. עלי ללמוד לאהוב מחדש כדי שאוכל להחלים, אמר לה. בבקשה, אל תשאלי אותי על ההתנסויות ההן. עזרי לי לאהוב מחדש.
כיצד אוכל לעזור לך לאהוב? שאלה
שבי איתי, שתי מהתה שלי, התכבדי בעוגיות, ענה לה.
התה הטיבטי הוא תה מלוח, מכוסה בשיכבה של חמאה מחלב יאק. למרות שלא היתה מורגלת במשקה, לי ישבה עם טנזין ואשתו ולגמה תה-חמאה טיבטי במשך חודשים. במקביל נמשך הקשר עם הרופאים המטפלים שטיפלו בכאב הפיזי ממנו סבל טנזין. אלא שדומה היה שדווקא הכאב הנפשי הופך קל יותר ויותר.

האביב הגיע, ולי שאלה את טנזין מה עושים הטיבטים החולים בזמן האביב. הוא צחק. אנחנו יושבים במורד הרוח מכיוון הפרחים, ענה לה. ברגע הראשון היתה לי בטוחה כי טנזין דיבר שירה, רק אחר כך הבינה שהוא מדבר ברצינות גמורה: אנחנו יושבים בכיוון הרוח ומניחים לפרחים לאבק אותנו עם פריחת האביב החדשה. באבקת הפרחים יש כוחות ריפוי, הסביר לה.
לי התלבטה בשאלה היכן תמצא מספיק אבקת פרחי אביב עבור טנזין. היא החלה להביא פרחים אל ביתו. אחד מחבריה הציע שטנזין יבקר בחממות הפרחים באיזור. כשיצרה קשר עם מנהלי החממות המקומיות, והסבירה את הבקשה, תגובתם הראשונית היתה, הוא רוצה לעשות מה?! בהמשך התרצו והסכימו לארח את טנזין.

במהלך סופי השבוע הבאים ארזו טנזין ואשתו תה-חמאה טיבטי ועוגיות, ונסעו לבקר בחממות בסביבתם הקרובה. לאחר ארבעת הביקורים הראשונים, לי החלה לקבל טלפונים ממנהלי החממות המזמינים את טנזין לחזור ולבקר אצלם: קיבלנו משלוח חדש של פוקסיה, ויש גם דפנה נהדרת, הוא יאהב את ריחה של הדפנה! אה, כן, כמעט שכחתי, יש לנו ריהוט גינה חדש שאני בטוח שהוא יהנה ממנו, וגם הצבנו שרוולי רוח צבעוניים כדי לעזור לטנזין לזהות את כיוון הרוח כך שישב במקום האופטימלי כדי לקלוט את אבקת הפרחים…
האנשים החלו להכיר את טנזין, והיה להם אכפת ממנו. עובדי החממות החלו לסדר את ריהוט הגינה בכיוון הרוח, אחרים הביאו מים חמים עבור התה, הלקוחות הקבועים בחממות הביאו את עגלות הפרחים שקנו אל המקום בו ישב. דומה שקהילה מתהווה סביב טנזין ואשתו.

לקראת סוף הקיץ, חזר טנזין אל הרופא המטפל כדי לעבור סידרת בדיקות. בסקירת ה CT לא היה זכר לסרטן. הרופא הנבוך אמר לטנזין שאינו יודע כיצד להסביר את הממצא. טנזין ענה לו: אני יודע מדוע הסרטן הלך לו, הוא לא יכול היה להמשיך להתקיים בגוף שנמלא באהבה… כשהתחלתי לחוש את החמלה הגדולה מכל האנשים שעזרו לי, המטפלים בהוספיס, העובדים בחממות, כל האנשים ששאלו לשלומי, התחלתי להשתנות מבפנים. אני חש בר מזל על כך שניתנה לי ההזדמנות להתרפא בצורה כזו. חמלה מרפאה לא פחות מכימותרפיה…

את הסיפור הזה כדאי לקרוא פעמיים. בפעם הראשונה הסוף הדרמטי, המתאר ריפוי מסרטן ללא טיפול רפואי מקובל, תופס אותך במקום בו את נמצאת עם מידת האמונה או אי האמונה שלך בטיפולים אלטרנטיבים ובניסים רפואיים.

בקריאה שניה אפשר להניח לסוף הדרמטי, ולשהות בתוך יופיו של התהליך המתואר. ההחלטה הצלולה שלא לחיות מתוך שינאה; האומץ שבחיפוש דרך שונה לריפוי, דרך של חמלה וכבוד כלפי החיים; התהוותה של קהילה חומלת, היוצרת הֶקְשֵׁר רחב של אהבה. אהבה שאינה רומנטית, אהבה שאינה תשוקה. האהבה הטמונה בנכונות הפשוטה והאמיצה להיות נוכחת, נוכחות מלאה, בחוויית הסבל של אדם אחר.

כמו התה הטיבטי, הסבל הוא משקה קשה לעיכול. ולמרות זאת, אפשר לשבת איתו במורד הרוח ולפזר עליו אבקת פרחי אביב, אפשר להקשיב, להיות נוכחת, לכרסם איתו עוגיות.