jump to navigation

גביע איקרוס 2005 21 באוקטובר 2005

Posted by Keren Fite in מצנחי רחיפה.
trackback

 

 

פסטיבל "גביע איקרוס" משך אליו השנה אלפי טייסי מצנחי רחיפה, מצנחים ממונעים וגלשני אויר מכל רחבי העולם, שבאו להשתתף באירועים השונים שהתקיימו בעיירה סנט אילר (St. Hilaire de Touvet) זו השנה ה- 32 ברציפות.
 
זהו פסטיבל התעופה החופשית הותיק והצבעוני ביותר המתקיים באחד מאתרי הטיסה הטובים ביותר באירופה. סנט אילר ממוקמת באלפים הצרפתיים, מצויידת בשני מגרשי המראה מכוסי דשא בגובה 800 מטר, וברכבל הממוקם בקרבת איזור הנחיתה המחזיר את הטייסים בנוחיות אל העיירה.
 
הפסטיבל נוסד במקור על ידי מספר חברים, טייסי גלשני אויר, שיזמו מסיבת סוף-שבוע-של-תחפושות לציון סוף עונת הקיץ, במהלכה טסו בשמלות. אד יואינג, שדיווח מהפסטיבל עבור ה"גרדיאן", מתבדח ואומר שפסטיבל שכזה אפשר לקיים רק באוירה הנינוחה של צרפת משום ש"חברות הביטוח באנגליה ובארצות הברית עשויות לפשוט את עורך על מיזם שכזה".

 

במסגרת תרבות התעופה הקיימת בצרפת תלמידי תיכון יכולים ללמוד רחיפה כמקצוע בחירה בבית הספר. הפסטיבל בסנט אילר מארח תלמידי בית ספר ומציע פעילות מגוונת לילדים החל מבניית עפיפונים ומטוסים וכלה בתחרות רחיפה של תחפושות הומוריסטיות.
 
הפסטיבל כלל השנה מחווה לדויד באריש, אחד האבות הנשכחים של ספורט מצנחי הרחיפה. בתקופת המרוץ לחלל בשנות השישים יצר באריש, מהנדס אמריקאי, כנף רכה (sailwing) שתאפשר להנחית רכבי חלל החוזרים לכדור הארץ. באריש ניסה את הכנף בעצמו באתר סקי בקרבת ניו-יורק, כינה את הספורט החדש "רחיפת מדרונות" (slope soaring), וקידם בהתלהבות את האפשרות לספורט קיץ באתרי הסקי ברחבי ארה"ב. פרנסיס הילמן יצר מחדש את הכנף ההיסטורית, ואף טס איתה במהלך פסטיבל סנט אילר, כמחווה לחלוצי הטיסה החופשית.

בנוסף על אירועי התעופה המגוונים, ביניהם מצג מרהיב של אקרובטיקה בשחקים, מתקיימת תחרות סרטי תעופה וגם יריד עסקי גדול בו מוצגים המוצרים החדשים בשוק: מגוון מצנחי רחיפה, מנועים, אביזרים נלווים, ביגוד ועוד. מעבר למוצרים החדשים, הפסטיבל מאפשר מכירת ציוד יד-שניה בעזרת לוח מודעות ענק העוזר לשדך בין קונים לבין מוכרים.
 
שיכרון חושים קטלני
 
כעשרים טייסי ביצועים אקרובטיים ביניהם האחים ראול ופליקס רודריגז, והתאומים טימותי ואנתוני גרין הוזמנו להופיע במצג אקרובטיקה במהלך הפסטיבל.
 
אולם, האוירה הצבעונית והשמחה של המצגת האוירית המרהיבה נעכרה בעקבות תאונה קטלנית (הראשונה בהסטוריה של "גביע איקרוס") בה נהרג פייר גונתייר. גונתייר (28), טייס גלשני אויר שוויצרי, חרג מבלי משים מהקוביה האוירית שהוקצתה לו במהלך תצוגת תרגילי האקרובטיקה, והתנגש בטימותי גרין, טייס מצנחי רחיפה, שביצע תרגיל אקרובטי בשיתוף עם אחיו התאום. התאונה התרחשה בגובה נמוך מכדי לאפשר לגונתייר לפתוח את המצנח הרזרבי. גונתייר נפצע קשה ומת עוד לפני שהגיע האמבולנס. גרין המזועזע נחת ללא פגע, למעט כמה שריטות ומצנח קרוע.

גונתייר הוזמן להופיע במצג האקרובטיקה של "גביע איקרוס" משום שהשיג כמה תוצאות יפות השנה (גונתייר זכה במקום רביעי בתחרות רד-בול ורטיגו), והחל לעשות לעצמו שם בתחום. בניסיון להסביר את הטעות הקטלנית אמר אלן זולר, מכר של גונתייה, "אולי הקהל הרב גרם לו לשיכרון חושים… אולי זה מקרה של עודף התלהבות…".
 
למרות שכתב "באקרובטיקה אוירית לא מדובר רק בתעוזה אלא בעיקר באומנות ומיומנות", אד יואינג התקשה להמנע מיצירת קשר סמלי בין שמו של הפסטיבל, הנקרא על שם בנו של דדלוס שהתרסק כשטס קרוב מידי לשמש, לבין תאונת הטייס שהתרחשה בעת ביצוע תרגילים שלא יאמנו בשחקים. "מהרגע בו התרחשה התאונה באויר, היה ברור לכל הצופים שהם חוזים באדם הנופל אל מותו", מסכם יואינג בעצב.
 
הטייסים בסנט אילר התכנסו באיזור הנחיתה בליל התאונה כדי לקיים טקס לזכר גונתייה.
 
שני חברים עפים בדרך
 
אחד הסיפורים המעניינים הקשורים ל"גביע איקרוס" הוא סיפורה של טיסה שביצעו מישל קארנט וג'ון קאסטון מברייטון (אנגליה) לסנט אילר (צרפת) במצנח ממונע. הטיסה ארכה ארבעה ימים.
 

ביום הראשון (21.9.05) מצליחים קארנט וקאסטון להמריא לאחר מספר נסיונות נפל, ומתגברים על הערפל הבריטי הידוע לשמצה. העיכובים הרבים גורמים להם לאחר למעבורת איתה תכננו להגיע לצרפת. סיפור שממציא קארנט בנוגע לצוות צילום הממתין להם ב- Dieppe גורם לקפטן המעבורת להסתקרן מספיק כדי לאשר להם לעלות באיחור למעבורת. השניים מנצלים את הנסיעה למנוחה קצרה.

ממגרש בקרבת הנמל ב- Dieppe השניים ממריאים לכיוון פאריז, עוצרים לתדלוק קצר בדרך, ונוחתים ללינת לילה בשדה של חוואי ידידותי באיזור Vexin, כשמגדל אייפל המואר מהבהב במרחק מולם. סיכום היום הראשון: כ- 3 שעות טיסה. 135 ק"מ.
 
ביום השני (22.9.05) הצמד ממריא ממדרון בעזרתם האדיבה של כמה בנאים מקומיים. כשהם חוצים את נהר הסיין, הם נהנים מהמראה המרהיב של פאריז, אך נחרדים לגלות שהם קרובים מידי לתחבורה האוירית הכבדה של נמל תעופה אורלי, ומתרחקים מהמקום.
 
השניים פוגשים בחברי מועדון התעופה של Buno, שקראו על מסעם השאפתני בפורום מצנחי רחיפה הצרפתי, וזוכים לקבלת פנים חמה, ארוחה טעימה ותדלוק חיוני. התנאים התרמלים מאפשרים את המשך הטיסה, אך מחייבים משנה זהירות ממערבולות. השניים מחליטים לפנות מזרחה ולעקוף את אחד היערות שבדרכם. "צרפת היא פשוט יער אחד גדול", מתאונן קארנט.
 
מעל למחוז Yonne השניים מרשים לעצמם להתרווח ולהנות מנוף השחמט של שדות חומים, ירוקים וצהובים. התקשורת הסלולרית, המאפשרת לשלוח עדכונים לחברי פורום המרחפים בצרפת, מטפחת את אחוות המרחפים: אריק פלטייה, ממועדון התעופה המקומי, מודיע לקארנט וקאסטון שאירגן עבורם פיקניק ותדלוק. "קיוויתי שחלק מהטייסים הצרפתים יצטרפו אלינו למסע", מתוודה קארנט, "אבל כנראה שכולם חייבים לעבוד באמצע השבוע, כך שזה לא התאפשר. ההודעה על הפקניק והתדלוק לפחות מאפשרת לנו להנות מהנוף בלי דאגה".
 
שני החברים מנווטים בעזרת מכשיר GPS בשילוב מפות שהורידו מהאינטרנט. תוך כדי טיסה מזהה קארנט מטוס קל ובאותו רגע צועק לו קאסטון בקשר "מטוס!!". "המפה שלי מראה פרוזדור אוירי רק בעוד 50 ק"מ", מתאונן קארנט. הוא מתנחם בידיעה שטייס המטוס נבהל לפחות כמותם, ובטח מסנן קללה בנוסח "סססאמו מצנחי הרחיפה האלה!!".
 
אחרי שלוש שעות טיסה השניים מבינים שכנראה החמיצו את הפיקניק של אריק, ומתחילים לחפש אפשרויות תדלוק אחרות, לגוף ולמנוע. לאחר שארגנו אוכל ודלק השניים טסים לאיזור Morvan ומתכננים לינת לילה. בעזרת שני המנועים והחופות הם יוצרים אוהל מאולתר. "אנחנו באמצע שום מקום, והשמים מרהיבים ביופיים. ספרנו כוכבים נופלים וכבשים לפני שהלכנו לישון", מדווח קארנט. סיכום היום השני: כ- 10 שעות טיסה. 390 ק"מ.
 
בבוקר היום השלישי (23.9.05) חוואי ידידותי מזמין את השניים לקפה, טוען את הטלפון הסלולרי של קארנט, ומספק להם מפה מפורטת ועצות שימושיות לגבי האיזור. רק אחרי ההמראה נוכחים השניים לדעת שהם באיזור סֵתר רוח (lee-side) בצד ההר, והאויר המחותחת ומערבולות האויר (rotor) גורמים להם לשנות תוכניות ולטוס לכיוון Autun.
 
קשיים במציאת מקום לתדלוק והמראות קשות ברוח אפס גורמות לשניים לוותר על התוכנית להגיע לסנט אילר באותו היום (הם במרחק 64 ק"מ מהיעד הסופי), השניים נוחתים ליד Les Abrets, לאחר שאריק הנאמן שולח להם הודעת טקסט מרגיעה בנוגע למזג האויר הצפוי למחרת, ויוצאים לחפש מסעדה לארוחת ערב. במהלך לילה מתוח ולא שקט קארנט חושב על ההרים הגבוהים שעליהם לחצות למחרת, "אנחנו כל כך קרובים, מה כבר יכול להשתבש ?". סיכום היום השלישי: כ- 16 שעות טיסה. 614 ק"מ.
 
ביום הרביעי (24.9.05), הכבאים בתחנת מכבי האש לידה בילו את הלילה מאפשרים לקארנט וקאסטון להתקלח בתחנה, ומתבוננים בדאגה בניסיונות ההמראה של השניים. האתגר הגדול שלפניהם הוא לעבור את ה- Chartreuse, מחסום הררי בגובה 2,000 מטרים, בשעות הבוקר המוצלות. "בערב, אחרי שהסלעים התחממו בשמש יום שלם, זו לא היתה בעיה", מקונן קארנט, והשניים מחליטים לסטות לכיוון Chambery בניסיון לאתר תרמיקות ידידותיות.
 
לאחר שהצליחו להתרומם ולהכנס אל תוך האלפים, הם פוגשים מרחפים אחרים. בית ספר מקומי למצנחי רחיפה, שמבקש מהם להפסיק להשתמש בתדר הרדיו שלו, גורם להם להפסיק לשיר את שימחתם בקולי קולות.
 
"אני לא יכול לתאר את התחושה שבלהגיע ליעד… הנה הם לפנינו, אוהלי הענק הלבנים, שדות שהפכו למגרשי חניה זמניים, דוכני החברות ביריד, המוני דגלים מתנופפים, והקהל מריע לנו… יש איזה עצב בלהגיע, כי זהו סוף ההרפתקאה שלנו", מסכם קארנט את החוויה.
 
 
התמונות:
 
אנדרו מקמהון : מצגת תמונות מ"גביע איקרוס" 2005, כולל תמונת התאונה של גונתייר.
 
מישל פרֶר : שפע של תמונות מ"גביע איקרוס" של פרֶר וצלמים נוספים.
 
 
קישורים נלווים:
 

האתר הרשמי של גביע איקרוס
 
דיווח ב"לה-מטין" על התאונה של פייר גונתייר
 
כתבתו של אד יואינג במוסף הספורט של ה"גרדיאן"
 
כתבה על דיויד באריש ב- Fly Above All
 
סיפור הטיסה מברייטון לסנט אילר (מאמר מס' 45)
 
סרטון קצר (קובץ wmp) עם תרגיל אקרובטיקה אוירית של צמד תאומי גרין (נא לא לנסות את זה בבית)
 

%d בלוגרים אהבו את זה: