אחרי ארבעה ימים של הליכה כואבת וניסיונות לא מוצלחים לעוף, סוף סוף יצאה השמש, ומזג האויר מאפשר טיסות. אורס לוטשר (עדיין במקום הראשון) הותיר את כל המתמודדים מאחוריו, ובשילוב הליכה מאומצת וכמה טיסות עבר כ- 150 ק"מ ביום אחד (5.8.05).
לסטפן בוקס, הממוקם כרגע במקום השני, נמאס ללכת על אספלט והוא עבר לטפס במעלה ההר, מצליח לטוס מעל Partnachklamm. כשנחת גילה ששכח את הפנס ונאלץ לגשש דרכו בחשיכה עד שהגיע לאכסניה בה עצר לנוח ולייבש את הכנף (4.8.05). למחרת, בעזרת תייר שעזר לעגן אותו בזמן ניסיון ההמראה, הוא מצליח לטוס ל- Marienbergalm, אולם נוחת הישר אל תוך החיבוק העוקצני של עצי מחט (conifer).
"אני סוחב את המצנח על הגב כבר שלושה ימים, הגיע הזמן שיביא קצת תועלת !", כותב איידן טואס (כרגע ממוקם במקום שמיני). הברך שלו כואבת והוא מקווה שטיסה מוצלחת תקל קצת את העומס הפיזי. הוא אכן מצליח לעוף, אבל שיקולים מוטעים גורמים להרעה בדירוג שלו.
ניקי המילטון (שממוקמת כרגע במקום 14) משתמשת בטכניקות הדמיה ומדיטציה כדי לשרוד את הכאב. תיק הגב האימתני הופך בדימיונה לבלון הליום שגורם לה לרחף קלות מעל האדמה. חוש ההומור והמעריצים ששולחים לה עצות ומילות עידוד, ממשיכים להחזיק אותה בתחרות. המילטון ממציאה בדיחות על פרות תוך כדי הליכה, ומבטיחה לעצמה "אם אמשיך בהליכות המדיטטיביות הללו, אולי אגלה את משמעות החיים…".
גם קארי קאסל שמדשדשת מאחור מוצאת את הכח לצחוק על מצבה העגום: ליד תמונה של זחל היא כותבת, "הנה המתחרה בדירוג הקרוב אלי ביותר !" (מאז דירוגה השתפר מעט למקום 16).
ויל גאד, שמסקר את התחרות ומתלווה למתמודדים, מציע לקוראים "לצאת להליכה של 10 ק"מ בזמן הפסקת הצהריים", כדי להזדהות עם גודל המאמץ שדורשת התחרות. היום (6.8.05) שוב יורד גשם: "לא רק שאתה הולך בגשם", כותב גאד, "אתה גם סוחב על הגב משהו שעובד כהלכה רק בשמש. זה כמו לשחות עם אופניים על הגב".
קרן פייט הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית 