כל מי שמרחף נשאל, בגירסה כזו או אחרת, למה הוא עושה את מה שנדמה בעיני כל אדם מן היישוב כשיגעון מוחלט. הדיעה הרווחת היא שבני אדם לא נועדו לעוף, ורוב האנשים סבורים שאם כבר עליהם לעוף, מוטב לעשות זאת בעזרת ציפור ברזל ולא בעזרת כנף רכה (שיש המכנים אותה בצלילות ישירה חתיכת בד עם חוטים) המותירה את הטייס פגיע לחלוטין לגחמות הרוח.
כל המתחרים ענו על השאלה "מה המשמעות שאתה מייחס לרחיפה בחייך", להלן כמה תשובות:
איידן טואס (בריטניה): "אני מכור לספורט. כשאתה עף אתה נע בין פחד ותקווה לבין אושר. לרגע אחד, כשאתה עף מעל העננים, אתה מלך העולם. ברגע הבא, אתה מגרד את צלע ההר, מחפש אחר זרם אויר שיקח אותך משם בביטחה או שיחזיר אותך אל הקרקע בחתיכה אחת".
אורס לוטשר (שווייץ): "מצד אחד, מצנחי רחיפה הם העבודה שלי בעשרים השנים האחרונות [אורס עובד כמדריך מצנחי רחיפה], מצד שני זהו התחביב המעניין ביותר לשעות הפנאי… יותר מעבודה ומתחביב, זהו הייעוד שלי בחיים".
קארי קאסל (ארה"ב): "לא לעוף זה מצב לא טבעי עבורי. זו דרך החיים שלי… טיסה מוצלחת היא מה שמאפשר לי להכניס את חיי לפרספקטיבה".
באתר הבית של קארי קאסל מסופר כי מגיל צעיר היו לה חלומות בהם עפה בין ארץ לשמים, "כמו פיטר פן".
חלומות על תעופה נפוצים למדי בקרב מרחפים. לרוב, חוויית מעוף שמתלווה לה תחושה נעימה בזמן החלום, היא חוויה משחררת ומהנה, המסמלת נקודת מבט שונה על המציאות, שיחרור ממצבים מעיקים והתגברות על מכשולים. תחושה לא נעימה בזמן שעפים בחלום, מסמלת, לרוב, פחד מאתגרים או מהצלחה. עוד על חלומות טיסה, כאן.
התמונה:
קאספר הני ממריא מפסגת דאשטיין (אוסטריה). צלם: אולריך גריל.
עוד בנושא:
קרן פייט הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית 