jump to navigation

משחקי הרעב (2): לקרוא או לא לקרוא, זאת השאלה 25 ביולי 2012

Posted by Keren Fite in משהו לקרוא, ספרות לבני נוער, ספרות מתורגמת.
Tags: , , , , , ,
3 comments

שני ספרי ההמשך של סדרת משחקי הרעב ממשיכים את סיפורה של קטניס והמלחמה נגד הקפיטול. לפני שאתם ממשיכים בקריאה, זה המקום לאזהרה ידידותית בנוגע לספוילרים.

במובן מסויים "התלקחות", הספר השני בסדרה, הוא מעין חזרה על עלילת הספר הראשון: קטניס שוב נבחרת להלחם על חייה. הפעם הזירה בנויה כמעין שעון שמחולל התקפות רצחניות שבאופן משונה נקראות כמו גירסה מודרנית של מכות מצרים: ענן של רעל דוקרני, גשם של דם, קופים תוקפניים, שיטפון.

אם בספר הראשון בסדרה המשתתפים במשחק לחיים ולמוות היו בני נוער, חלקם מפוחדים וחלקם צמאי דם, גיבורי "התלקחות" הם מנצחים-לשעבר במשחקי הרעב, שכל אחד מהם מוצג כקריקטורה אנושית.

Mockingjay_on_fireבספר השלישי, "עורבני חקיין," קטניס וגייל נמצאים במחוז 13, המחוז שעל פי גירסת השילטון הושמד במהלך המלחמה. למעשה, זהו מעוזם של המורדים, שמתכננים מרד כנגד שילטון הקפיטול. במאבק החירות שמור לקטניס מקום זהה לזה של קמיע במשחקי כדורסל: היא העורבני החקיין, הדמות שנועדה לעורר השראה בקרב הלוחמים, וליצור תמיכה במאבק הדמים בקרב המחוזות השונים.

כשם שקטניס היא כלי בידי המורדים, פיטא הוא כלי בידי הקפיטול. אל מול קטניס שקוראת למלחמה, הוא קורא להפסקת אש, להפסקת הקרבות, להפסקת ההרג. אלא שבשני המקרים מדובר בגירסאות מיוחצנות של מאבק כוחות בין שני אויבים שהדימיון ביניהם רב על השוני. למעשה, אין הבדל משמעותי בין "אנחנו" לבין "הם". כמו בפנאם, גם במחוז 13 מתקיים משטר חמור וקפדני. אמנם אין רעב, אך מנות האוכל מחולקות במשורה, וכל התושבים משוללי חירות ומכונים "חיילים."

ב"עורבני חקיין" משחק הרעב הופך למשחק החיים בו חיי כל תושבי המחוזות מוטלים על הכף. המלחמה היא מלחמה מתוקשרת שמתנהלת בשדה הקרב ומעל האקרנים. ערכים נעלים של חירות ומאבק לצדק ולחיים הוגנים נמסרים כמסרים שיווקיים ודימויים חזותיים, והופכים לכח המניע מאחורי מלחמה אכזרית ואלימה. מצד אחד, תדמית של מורדים חסרי אחריות -מול- תדמית של משטר יציב ואחראי שמציע הפסקת אש, מהצד השני, תדמית של לוחמי חופש -מול- משטר נצלן ומדכא. בתוקף תפקידה כעורבני חקיין, קטניס היא סמל חלול למאבק. איש אינו מתעניין במה שיש לה לומר, והמצב מורכב מכדי שתהיה לה אמירה אותנטית משמעותית.

סדרת הספרים שווקה כסדרת פנטזיה לבני נוער ועוררה ויכוח האם ראוי לחשוף קוראים צעירים למציאות אלימה ואכזרית כמו זו המתוארת בספר. יש מידה של פשטנות ונאיביות באופן בו הספר מספק רציונל למעשי ההרג של קטניס: היא הורגת לשם השרדות, במה שנראה כמצב של אין-ברירה. מעשי ההרג האכזריים אינם מעשי ידיה אלא מעשיו של שילטון אכזר או של משתתפים צמאי דם. החיים מן הסתם מורכבים הרבה יותר, ובמקרים רבים נטולי סוף טוב מהסוג המוצע בספר.

אם יש משהו מזעזע בסדרת הספרים הרי זו תגובתן של שתי קוראות צעירות שטוענות "בעוד כמה שנים יכול לקרות מצב שבעצם יהיו משחקי הרעב. זה לא כזה שונה מלשלוח אנשים לאי בודד, זה ממש לא כל כך שונה מ'הישרדות' או מ'האח הגדול'. זה יכול לקרות בעתיד הקרוב או הרחוק".  (מעריב 23.12.2011)

במקום להמנע מקריאה, הפתרון טמון בניהול דיון משמעותי על תרבות הרייטינג, ועוד יותר מזה מרד לא-אלים כנגדה. למשל, המנעות מצפיה בתוכניות ריאליטי וטיפוח מודעות פקוחת עיניים נוכח מסרים מיוחצנים של אישי ציבור.

סוזן קולינס, משחקי הרעב (2) – התלקחות; משחקי הרעב (3) – עורבני חקיין. הוצאת זמורה ביתן. תרגום מאנגלית: יעל אכמון

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 38 שכבר עוקבים אחריו